סכנת ההתבטלות

איפה טעו המרגלים?

את דבריהם בהם הוציאו את "דיבת הארץ רעה", סיימו המרגלים בתיאור מפחיד על טיבה של הארץ עצמה, ולא רק על האנשים היושבים בה או על הערים שנבנו על אדמתה. המרגלים אומרים לעם, שארץ ישראל המובטחת לאבותיהם ואבות אבותיהם, ושעליה אמר הקדוש-ברוך-הוא שהיא "ארץ זבת חלב ודבש"¹, היא "ארץ אוכלת יושביה" ו"בכל מקום שעברנו, מצאנום קוברי מתים"².

ונשאלת השאלה:

מהיכן הגיע הטיעון הזה? האם המרגלים באמת היו משוכנעים שיש משהו בארץ-ישראל הגורם לכל היושבים עליה למות בקצב מהיר יותר מאחיהם בכל שאר הארצות על פני הגלובוס?

חכמינו אומרים על כך³ שהקדוש-ברוך-הוא עשה למרגלים נס, שבבואם לארץ כדי לתור אותה, החלו אנשי הארץ למות בכמות גבוהה מהרגיל. וזאת, כדי שיושבי הארץ יהיו עסוקים באבלם, ולא ישימו לב לזרים שבאו לרַגל בארצם. אך המרגלים, בטעותם, לא הבינו שהתופעה הזו היא נס שנעשה עבורם, וחשבו שמספר המתים הגדול הוא אכן דבר לא תקין.

למעלה מכל הארצות

ארץ ישראל נעלית מכל הארצות שבעולם, וכפי שנאמר עליה בתורה⁴: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה". מיוחדוּת זו איננה מתבטאת רק בגשמיות, אלא גם, ובעיקר, ברוחניות. בארץ ישראל מאיר אור אלוקי גבוה מאוד, נעלה לאין-שיעור מהאור שמאיר בשאר הארצות.

המרגלים חששו למצבם של בני ישראל כשייכנסו לארץ. הם חשבו כי כל עוד הם במדבר, הם נשארים במציאותם הרוחנית והולכים ומתעלים בה מיום ליום. אך כאשר ייכנסו לארץ, הרי אל מול האור האלוקי הנעלה שקיים בה, הם יתבטלו ויֹאבדו לגמרי, מרוב רצון לדבוק בה'. מצב כזה יכול לקרות, כי מרוב ההתעסקות בעבודת ה' בביטול מוחלט, היהודים יאַבדו את רגש האהבה שלהם לה', ויעבדו אותו אמנם מתוך ביטול, אך גם בקרירות מוחלטת, שהרי כשנמצאים בביטול מוחלט - אין מקום לתחושות ורגשות⁵.

לא לפחד מביטול

על טענה זו של המרגלים, ענו יהושע וכלב: "סר צילם מעליהם, וה' אִתָּנוּ"⁶. כלומר, בליבו של כל יהודי קיימת אהבה טבעית לקדוש-ברוך-הוא. ואם החשש הוא שמרוב ביטול אל ה', היהודי יאבד את רגש אהבתו, על כך מובטח לנו כי "ה' אִתָּנוּ". כיוון שהאדם לא נמצא במצב של רגש אהבה לענייני העולם, שאז ישנו צורך לעבוד כדי לבטל את הרגש מכל וכל, אלא הוא חסר רגש אהבה רק מצד ביטולו, הרי בסיוע קל מלמעלה יכול האדם לשוב ולעורר את אהבתו לה', הקיימת בו כ"אש תמיד", ובאמצעותה לעבוד את ה' ביתר שאת ויתר עוז.

1. שמות, פרק ג', פסוק ח'. ועוד. וראה יחזקאל, פרק כ', פסוק ו'. ↩

2. רש"י לבמדבר, פרק י"ג, פסוק ל"ב. ↩

3. תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ה, עמוד א'. רש"י במדבר שם. ↩

4. דברים, פרק י"א, פסוק י"ב. ↩

5. ראה 'ליקוטי תורה', פרשת שלח, דף ל"ז, א'. שם, דף מ"א, ב'; דף מ"ה, ג'. וראה גם 'דרך מצוותיך' (לאדמו"ר הצמח צדק), מצוַת ציצית, דף ט"ז, ב'. ↩

6. פרשתנו, פרק י"ד, פסוק ט'. ↩