סוד האלף השביעי

שני מחזורי זמן

התורה מְצַוָה אותנו על ספירה של שני מחזורי שָׁנִים מיוחדים. המחזור האחד הוא השמיטה, הבאה אחת לשבע שנים, בה מְצוּוִים בני ישראל להפסיק את כל העבודות בשדה, ולהפקיר את יבול הארץ, ובכך לזכור שהארץ היא של הבורא, ושפע הברכה הוא אך ורק ממנו.

המחזור השני, נע סביב ה'יובל', הבא בשנה החמישים, אחרי שבעה מחזורים של שבע שנים. ב'שנת היובל' תוקעים בשופר ביום הכיפורים. 'שנת היובל' מסמלת קריאת דרור. כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרות לבעליהן הראשונים. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה, עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל, ולתמחר את השדה בהתאם¹.

גלגל שמיטות

תורת הסוד, רואה במחזוריות השמיטה והיובל, השתקפות של מחזורי קיום בעולמות עליונים. חז"ל² אומרים, כי העולם עתיד להתקיים ששת אלפים שנה, ולאחר מכן באלף השביעי יהיה 'חָרֵב'³, מה שמתפרש גם כאלף שנים של מנוחה ושביתה ממלאכה. ולפי זה, הדבר משקף את מעגל העבודה של שש השנים, והמנוחה בשנה השביעית, כך שהאלף השביעי, הוא מֵעֵין שמיטה של הבריאה כולה.

המקובלים הרחיבו את הדברים, וקבעו כי כשם שבתום שבע שמיטות באה 'שנת היובל', כך ששת אלפי השנים והאלף השביעי של קיום העולם, הם למעשה מחזור אחד מתוך שבע שמיטות, שבסופן מגיע היובל - מחזור על-זמני של עלייה רוחנית, המורכב מ-50 אלף יובלות. כל אחת מהשמיטות הללו וכל אחד מהיובלות הללו, מתארים עולמות רוחניים שונים זה מעל זה, שחלקם חרבו, כדברי המדרש, "הקדוש-ברוך-הוא בונה עולמות ומחריבן"⁴, והעולם הזה הגשמי, הוא שמיטה אחת מרבות (אך בניגוד לשמיטות והיובלות הקודמים, שהיו עולמות רוחניים והשתייכו ל'עולם התוהו', רק ה'שמיטה' שלנו - העולם הזה - היא העולם הגשמי היחידי שנוצר, והוא משתייך ל'עולם התיקון'. גם כל השמיטות והיובלות האחרים שקיימים כעת ויהיו בעתיד, הם רוחניים, חוץ מה'שמיטה' של עולמנו זה, שהיא גשמית)⁵.

דווקא כאן

תורת החסידות מלמדת, שלפי זה, כל המערכות של העולמות העליונים הן עבור העולם הזה. בורא העולם, צמצם את אורו הגדול האינסופי בהדרגה, כדי לברוא את העולם הזה, החומרי והנחוּת מכל העולמות, עולם השקר שנראה כמתנהל ללא יד אלוקית מְכַוֶנֶת. נוכחות הבורא בעולם, נסתרת עד כדי כך, שהיא מאפשרת לנבראים לכפור בקיומו, חלילה. אך דווקא בעולם כזה, המעלים ומסתיר את קיומו של הבורא - "נתאווה הקדוש-ברוך-הוא להיות לו דירה בתחתונים"⁶ (בעולם הזה, התחתון). והגשמת המטרה הזו, תלויה בנבראים.

משמעות הדברים היא, שמעשינו ועבודתנו בלימוד התורה וקיום המצוות בעולם הזה, מביאים לתיקון והשלמת כוונת בריאת כל העולמות. עוד לימוד תורה, עוד מצוה ועוד מעשה טוב, מקדמים את העולם אל היעד הזה, שיושלם בגאולה השלימה, כאשר נשתחרר לחלוטין מהגלות, והשכינה עצמה תצא מהגלות, כביכול, ונגיע לימים של "שבת ומנוחה" נצחית.

1. ויקרא, פרק כ"ה, פסוק ט"ז. ↩

2. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ז, עמוד א'. ↩

3. בעניין זה, ראה ב'תורה אור', מגילת אסתר, דף צ"ו, א'. 'ספר הליקוטים - דא"ח' (לאדמו"ר הצמח צדק), אות ח', ערך "חרוב, חד חרוב", עמוד תתק"מ ואילך. 'ליקוטי שיחות', חלק ז', עמוד 192, הערה *21. ועוד. ↩

4. בראשית רבה, פרשה ג', פיסקא ז'. ↩

5. ראה 'תורה אור' פרשת שמות, דף נ"א, ד'. 'אגרות קודש' לרבי מליובאוויטש, חלק י"ב, עמודים ס"א-ס"ב. חלק י"ג, עמודים קמ"ה-קמ"ו. חלק י"ד, עמוד שס"ב. ועוד. ↩

6. על-פי מדרש תנחומא, פרשת נשא, סימן ט"ז. ↩