פרוזדור בדרך לטרקלין

סדר הפוך

פרשת "בהר" פותחת בציווי על מִצְוַת השמיטה, אותה יקיימו בני ישראל בארץ המובטחת, ארץ ישראל. בשנת השמיטה שתבוא אחרי שש שנות עבודה בקרקע, חובה לעזוב את עבודת האדמה. לאחר שבעה מחזורים של שבע שנות שמיטה, השנה החמישים היא 'שנת היובל'. בשנה זו, מִצְוָה לשחרר את העבדים ולהחזיר את הנחלות שנמכרו - לבעליהן המקוריים. בנוסף, כמו בשנת השמיטה, גם ב'שנת היובל' מִצְוָה לשבות מעבודת האדמה.

בפסוק הפותח את הפרשה, נאמר: "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'".

שואל על כך האדמו"ר הזקן¹, בעל ה'תניא' ו'שולחן ערוך הרב': מדוע התורה מציינת את מִצְוַת השמיטה כבר עם הכניסה לארץ? הרי מִצְוַת השמיטה נוהגת בפועל רק לאחר שבע שנים של כיבוש הארץ, שבע שנים של חלוקה, ועוד שש שנים של עבודה חקלאית בשדה ובכרם², ורק אז, בשנה השביעית, הארץ שובתת - "שבת שבתון יהיה לארץ". אם כן, מדוע נאמר: "כי תבואו אל הארץ… ושבתה הארץ שבת לה'" - לשון שמשמעו כי השמיטה תהיה מיד עם הכניסה לארץ?

מלחמה ושלום

ההסבר לכך הוא, שאכן מִצְוַת השמיטה לא נוהגת בפועַל עם הכניסה לארץ, אך מיד עם הכניסה לארץ, יש לזכור את המטרה והתכלית שהיא - "ושבתה הארץ שבת לה'". השאיפה היא, שגם עבודות האדמה בשש השנים, יהיו חדורות במטרה להגיע אל שנת השמיטה, המוקדשת כולה לעניינים רוחניים. כל שש השנים, הן אמצעי והכנה בדרך אל היעד של שנת השבת, הזמן שמיועד בלעדית לענייני קדושה.

ויש לפרש את הדברים גם ביחס לכניסה לארץ בגאולה העתידה. בכניסה הראשונה לארץ, ההתיישבות נמשכה ארבע-עשרה שנה - שבע שנים של כיבוש במלחמות, ושבע שנים נוספות של חלוקה. אך לעתיד לבוא, הכניסה לארץ תהיה ללא מלחמות אלא מתוך מנוחה, "בשוּבה ונחת"³, וכך נזכה מיד ל"ושבתה הארץ שבת לה'".

עולם אידיאלי

יתֵרה מכך. בגאולה העתידה, לא יהיה צורך גם בשש השנים של העבודה החקלאית, שכן עתידה ארץ ישראל להוציא "גלוסקאות וכלי מילת"⁴ - מיני מאפה וצמר מובחר - מבלי צורך בפעולה טבעית כלשהי להשגתם, אלא בדרך נס.

מכאן, שבגאולה העתידה, כאשר לא יהיה צורך בכיבוש הארץ ובחלוקתה, המטרה של "ושבתה הארץ שבת לה'" תושג מיד עם הכניסה לארץ.

רק לאחר מכן, כדי לגַלוֹת את מציאוּתו של הקדוש-ברוך-הוא בעולם הזה הגשמי, ולעשות את העולם הזה 'דירה' לה', תתקיים גם העבודה החקלאית, אך באופן שונה מאשר בימינו, כאשר יתקיים הכתוב: "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נֵכר איכריכם וכורמיכם"⁵, במהרה בימינו אמן.

.

1. 'ליקוטי תורה', פרשת בהר, דף ל"ט, ג' ואילך. וראה מאמרי אדמו"ר הזקן - תקס"ב, חלק א', עמוד קפ"ה ואילך. 'דרך מצוותיך' (לאדמו"ר הצמח צדק), דף קס"ז, עמוד א' ואילך. ↩

2. ראה רמב"ם, משנה תורה, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל, פרק א', הלכה א'. וראה גם שם, פרק י', הלכה ב'. ספר החינוך, מצוה פ"ד. ↩

3. ישעיהו, פרק ל', פסוק ט"ו. ↩

4. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל', עמוד ב'. מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב'. ↩

5. ישעיהו, פרק ס"א, פסוק ה'. ↩