הדרך לשחרור אמיתי

השוואה תמוהה

בפרשת השבוע, מופיעה מִצְוַת השמיטה, השנה השביעית, שבה יש לשבות ממלאכות הארץ אחרי שש שנות עבודה.

הזוהר הקדוש¹, משווה בין מנוחת הקרקע בשנת השמיטה אחרי שש שנים של עבודה, לשחרורו של 'עבד עברי' בשנה השביעית אחרי שש שנים של עבדות.

ואולם, ההשוואה של שני הנושאים, מעלה מספר שאלות²:

לפי ההלכה, 'עבד עברי' משתחרר אחרי שש שנים מתחילת מועד העבדות, ואילו שנת השמיטה באה במחזוריות קבועה. וכן, הזוהר מציין שהעבדים פטורים ממצוות, למרות ש'עבד עברי' חייב בכל המצוות³.

בנוסף, נדרש ביאור למה להשוות את עובד האדמה שעיתותיו בידו, והוא יכול לקבוע זמן ללימוד תורה כשהוא פנוי, גם במשך שש שנות העבודה - לעבד המשועבד לאדונו תמיד, ואין לו כלל זמן פנוי לעצמו?

כשור לעול

להבהרת הדברים, יש לעמוד על משמעות המושג 'עול מלכות שמים'. הזוהר⁴ משווה את 'קבלת העול', לשור שמטילים עליו את עול המחרשה כדי להפיק ממנו תועלת. וכך גם האדם, חייב לקבל עליו 'עול מלכות שמים' תחילה, כדברי חז"ל⁵ ש'יראת שמים' היא "תרעא לדרתא" (שער לדירה). היראה היא תנאי חיוני בקיום המצוות. לא די באהבה, שיש בה, אחרי הכל, ביטוי למציאותו של האדם ("יש מי שאוהב"⁶). היראה, לעומת זאת, מבטאת ביטול מוחלט של המציאות האישית⁷. על-ידי היראה, האדם מתבטל לגמרי לפני ה'. וכמו השור שנכנע לעול שעליו.

ביטול מוחלט וביטחון מלא

לפי זה, מובנים דברי הזוהר על העבד:

'עבד עברי' חייב במצוות, אלא שעבודת ה' שלו חסרה 'קבלת עול' מלאה, שהרי הוא משועבד גם לאדון בשר ודם. כך גם בשש שנות העבודה בשדה, האיכר טרוד בעבודה ובדאגות הפרנסה, ויש לו קושי להתבטל לבורא העולם בביטול מוחלט. רק בשנת השמיטה, כאשר העבודה נפסקת, ועובד האדמה שָׂם את מבטחו בידי שמים, וסומך בלעדית על ברכת ה' (בהקשר לשמירת מצוַת השמיטה) "וציוויתי את ברכתי לכם"⁸, הוא מסוגל להתבטל לה' בביטול מוחלט, ולקבל 'עול מלכות שמים' בצורה מלאה.

וזהו הדמיון בין השניים: אכן, העבד משתחרר לאחר שש שנים של עבדות, אך השחרור המוחלט מתרחש בשנת השמיטה, כאשר הכול עוזבים את עבודתם הגשמית, ומקדישים שנה כדי לאשרר מחדש את התבטלותם לקדוש-ברוך-הוא. שכן, שחרור אמיתי בא דווקא על-ידי ביטול מוחלט לבורא, וקבלת 'עול מלכות שמים'.

1. חלק ג', דף ק"ח, עמוד א'. ↩

2. ראה 'ליקוטי שיחות', חלק ז', עמוד 179 ואילך. ↩

3. 'עבד כנעני' חייב רק במצוות שאין הזמן גרמן, אבל עבד עברי חייב בכל המצוות שבתורה. ↩

4. ראה בזוהר שם. וראה גם בספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק מ"א. ↩

5. תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"א, עמוד ב'. ↩

6. ראה 'תורה אור', פרשת וארא, דף נ"ו, א'. שם, הוספות לפרשת ויקהל, דף קי"ד, ד'. וראה ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ה. ↩

7. ראה קונטרס 'העבודה' (לאדמו"ר הרש"ב), עמוד 18. (וראה 'המשך בשעה שהקדימו - תער"ב' (לאדמו"ר הרש"ב), חלק ב' [מהדורת תשע"ז], עמוד תצ"ו. ספר הערכים - חב"ד, חלק א', ערך "אהבת ה'", עמוד רע"ט, הערה 138.). ↩

8. ויקרא, פרק כ"ה, פסוק כ"א. ↩