הניצחון של ה'בינוני'

מאבק תמידי

בעמוד השער המקורי של ספר התניא, החיבור המונומנטאלי שמהווה את היסוד לתורת חסידות חב"ד, מאת רבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הזקן, מופיע הכיתוב: "ספר של בינונים". למה דווקא "בינונים"?

התשובה לכך ניתנה בספר בכמה מקומות. באחד מהם¹ מבאר המחבר, כי היכולת להיות צדיק אמיתי, לא תלויה ברצונו של היהודי, אלא בשורש נשמתו. ואילו "הבינוני, היא מידת כל אדם" - כל יהודי יכול ואף צריך לשאוף להיות 'בינוני' של ספר התניא.

בעוד שספר התניא שבידינו, הוא המדריך כיצד לממש את החזון ולהיות 'בינוני', המסורת החסידית היא כי בעל התניא כתב גם "ספר של צדיקים", ובו הוראות לאלו שמסוגלים להגיע לדרגת "צדיק", אך בנסיבות שמיימיות, הספר נשרף. כך עולה גם ממכתב² של הרבי מליובאוויטש.

נחזור ל'בינוני'. במהלך הספר, מתאר האדמו"ר הזקן כי מדובר במי שבקרבו ניטשת מלחמה. הרע והטוב נאבקים ביניהם, מי ינצח בקרב על מחשבתו, דיבורו ומעשיו של האדם. וה'בינוני' של ספר התניא, הוא מי שלמעשה לעולם אינו נכשל במעשה או בדיבור או במחשבה בלתי רצויים, אך בנפשו פנימה מתנהל מאבק איתנים, כי היצר הרע שלו לא הובס לחלוטין.

להתחבר אל האמת

אחת המצוות החשובות ביותר בתורה, היא מִצְוַת ידיעת ה'. הרמב"ם מונה אותה כַּמִצְוָה הראשונה³. הוא אף מפרט כיצד מגיעים לאהבת ה' ויראתו, ואיך מקיימים בפועל את הציווי "לדעת את ה'". וכך כותב הרמב"ם: "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויִראה מהן חוכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר, ומתאווה תאווה גדולה לֵידַע השם הגדול"⁴. כלומר, התבוננות בגדולת ה' - היא הדרך להגיע לידיעתו.

בספר התניא מוסבר עוד, כי יש זמנים מסוימים שבהם המלחמה בנפשו של ה'בינוני' מפסיקה. מדובר בזמן תפילת שחרית, כאשר ה'בינוני' שוקע בהתבוננות בגדולת ה', ומפנים ש"אין עוד מלבדו"⁵, והאמת היחידה היא הנצחיות האלוקית. בשעה זו היצר הרע 'ישן' ואינו פעיל, והכוח ניתן לממשלת היצר הטוב⁶.

ניצחון חוץ

מה מתרחש לאחר התפילה, כאשר ה'בינוני' יוצא אל העולם, לעיסוק בעבודתו, או אפילו לארוחת הבוקר?

היצר הרע מתעורר מהשינה - והמלחמה חוזרת. ההבנה החדה והברורה שהאירה אצלו בשעת התפילה, כמעט ונעלמת. פתאום נראה כי העולם הגשמי שמאפשר קיום גם לרע - חי ונושם.

מה יעשה ה'בינוני' כדי להתחזק ולנצח במאבק שאינו פוסק?

תורת החסידות מסבירה, כי את הכוח לכך אפשר לשאוב מציץ-הקודש שתלוי על מצחו של הכהן הגדול מבחוץ. להורות כי לא די בכך שהכהן מַפנים בתוככי מוחו ולִבו כי הכל "קודש לה'"; המטרה היא הניצחון בחוץ, בתוך גדרי המציאות הגשמית.

1. ליקוטי אמרים, פרק י"ד. ועוד. ↩

2. אגרות-קודש, כרך ט', עמוד רל"ב. ↩

3. ראה ספר המצוות להרמב"ם, מצוות עשה א'. משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק א', הלכה א'. וראה קונטרס 'תורת החסידות', פרק י"ג, עמוד 14, ובהערה 3 שם. ↩

4. משנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה, פרק ב', הלכה א'. ↩

5. דברים, פרק ד', פסוק ל"ה. ↩

6. ליקוטי אמרים, פרק י"ב. ↩