בעל התניאאבני ניסים
"וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם, וּפִתַּחְתָּ עֲלֵיהֶם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"
שמות, פרק כ"ח, פסוק ט'
חקיקה לשם מה?
אחד מכלי המקדש המרתקים והמסתוריים ביותר, הוא חושן המשפט, שבפרשתנו מופיע הציווי המפורט על עשייתו. החושן, הוא בד רקום מחוטים יקרים של זהב, תכלת, ארגמן, תולעת-שני ושש, והוא נועד להיות תלוי על לוח לִבו של הכהן הגדול, במשך כל זמן העבודה במשכן ובבית-המקדש. במרכז החושן, ממוקמת מעין טבלה של אבני החושן. שתים-עשרה אבני חן, שכל אחת מהן מייצגת אחד משנים-עשר שבטי ישראל. כך כל בני ישראל יהיו "לזיכרון לפני ה' תמיד"1.
על-פי הציווי, באבנים יופיעו שמות השבטים, כלשון הפסוק: "ופִתַּחְתָּ עליהם". מפרשי המקרא2 עומדים על הניסוח הלא-שגרתי של 'פיתוח', במקום כתיבה או שרטוט. ומוסבר, כי הכיתוב אכן נעשה בצורה מיוחדת. השמות נחקקו באבן, אך שלימותה של האבן לא נפגמה. ויש אומרים, כי לצורך כך נעשה שימוש בתולעת השמיר בדרך ניסית3.
ונשאלת השאלה:
מהו הצורך המיוחד בחקיקה בצורה כה נדירה, והאם לא היה די בכתיבת שמות שבטי ישראל על אבני החושן?
רישום על-טבעי
אמנם יש פרשנים האומרים, כי צורת החקיקה נלמדת מסתירה לכאורה בין שני פסוקים. בפסוק זה, מופיע צמד המילים "ופיתחת עליהם", ולפי זה, האותיות יופיעו בחזית האבנים. ואילו בהמשך הפרק4 נאמר: "והאבנים תִּהְיֶיןָ על שמות בני ישראל". ולכן יש צורך בחקיקה, כדי שהאבנים והשמות ישכנו יחדיו.
לפי תורת החסידות, מאחר ואין אות או אפילו תג מיותרים בתורה, גם כאן יש להעמיק ולהתבונן בכך ששמות בני-ישראל הופיעו דווקא באבני החושן באופן על-טבעי, למרות שהקדוש-ברוך-הוא אינו מחולל ניסים לחינם5.
אבן זכה וברה
ההבדל בין כתיבה לחקיקה הוא, שבעוד שבכתיבה לא נוצר שום שינוי באבן עליה מופיע הכיתוב, הרי בחקיקה קורה סוג של נס. האבן שהיא סמל לדבר דומם וחסר-חיים, הופכת לאבן זכה וברה. מעין שלט מאיר.
את אותו תהליך, עלינו להתאמץ לשחזר גם בחיינו הפרטיים. להפוך את הנפש הבהמית שלנו, שמטִבְעָהּ היא רודפת אחר תענוגות חסרי משמעות, לכזו החפֵצה בקִרבת ה' ומשתמשת באנרגיות שלה למימוש הרצון האלוקי בעולם.
יהי רצון, שכל אחד ואחת מאיתנו יעשה מאמץ לחולל את הנס הזה בנפשו, וכך נזכה להגשמת הייעוד "והסירותי את לב האבן מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר"6, בגאולה האמיתית והשלימה.