בעל התניאלהאיר את העולם
"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד"
שמות, פרק כ"ז, פסוק כ'
שלב מיותר?!
בפרשת "תרומה" קראנו על הציווי האלוקי על הכנת המשכן - המקדש הארעי, שנדד עִם בני-ישראל במהלך שהותם במדבר. בפרשת "תצוה" הקדוש-ברוך-הוא הוסיף ופירט למשה, ציוויים שונים העוסקים בבניית המשכן וכליו.
אחד הכלים החשובים, היא מנורת הזהב בת שבעת הקנים1, ופרשתנו נפתחת בציווי באשר לסדר הדלקת המנורה. הקדוש-ברוך-הוא אמר למשה רבינו, לצוות את בני ישראל להביא אליו, אל משה, "שמן זית זך, כתית למאור". את השמן יעביר משה לאהרן הכהן, שידליק בו את המנורה מידי יום ביומו.
ונשאלת השאלה:
מאחר שהמשרתים במשכן בפועל, הם אהרן ובניו הכוהנים, מדוע יש צורך שבני ישראל יביאו את השמן למשה רבינו, והוא יעביר אותו לאהרן הכהן? למה לא לתת את השמן ישירות לאהרן?
נר ואור
כדי לבאר את הדברים, יש להבין תחילה את משמעותה הפנימית של מנורת המקדש.
על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"2, שואלים חכמים3: מדוע נאמר "ושכנתי בתוכם"? הרי עשיית המקדש היא כדי שהקדוש-ברוך-הוא ישכון בתוכו (בתוך המקדש)? ועונים על כך, כי בלִבּוֹ של כל יהודי צריך לשכון מקדש פנימי לה', ו"בתוכם" מתפרשׁ - בתוך כל אחד ואחת מישראל. בניית המשכן, מסמלת את הציווי לכל אחד ואחת מאיתנו לבנות בתוכנו, בתוך חיינו הגשמיים בעולם הזה - 'משכן' שיהיה קודש לרצון האלוקי.
מצוות הדלקת המנורה בתוך המשכן והמקדש, מסמלת את 'הדלקת' הנר4 הפנימי שקיים בכל יהודי, כדי שאור ה' יאיר בו. וכאשר היהודי מואר ו'דלוק', הוא מקיים את מצוות התורה בשמחה ובהתלהבות, מבלי להחסיר אף פרט.
ההקדמה הראויה
כדי שבני ישראל יוכלו להאיר את נרות הנשמה שלהם באור של קדושה, עליהם להכין את עצמם ולהיות ראויים לכך. וזאת, באמצעות לימוד התורה המאירה את העולם.
לפי זה, נוכל להבין את חלוקת התפקידים בין משה ואהרן. משה רבינו הוא האיש שבאמצעותו ניתנה התורה בהר סיני. כאשר יהודים הוגים ויגעים בתורה, הם מתקשרים למשה רבינו, ובכך הם מתחברים לקדוש-ברוך-הוא "נותן התורה"5.
לכן, לפני שאהרן מעלה את האור בנרות, יש להביא את השמן אל משה, שכן ההכנה לקיום המצוות כראוי - היא לימוד התורה. כך ניתן לבני-ישראל הכוח להאיר את העולם.