אור התורה ואש המצוות

אפקט מיידי

באולם שבהיכל המקדש, ניצבה מנורת הזהב. בפרשתנו מופיע ציווי הקדוש-ברוך-הוא לבני-ישראל לגבי סדר הדלקת המנורה. החלק הראשון הוא 'הטבת' הנרות¹ - ניקוי הבזיכים, יציקת השמן והכנת הפתילות. את הפעולות הללו עשה אהרן הכהן "בבוקר". ואילו שלב ההדלקה התבצע עם ערב, "בין הערביים".

ביהדות, לכל דבר יש משמעות, וכל מצוה מייצגת תוכן עמוק. חכמי ישראל במשך הדורות, ביארו את עניינה של הדלקת המנורה בבית-המקדש. מהם² המסבירים כי כדי לכבד ולפאר את בית ה' לעיני כל, יש להאירו. לאור יש השפעה מיידית על ההרגשה של כל הנחשפים אליו. זו גם אחת הסיבות למִצְוַת חכמים שתיקנו שבכל בית יהודי יודלק נר לכבוד שבת - כדי להוסיף בבית שמחה ואור.

מצוה נצחית

תורת החסידות חותרת להעמיק יותר במשמעותו של כל ציווי בתורת ה'. בנוסף לכך, "'תורה' מלשון הוראה"³. אם נשכיל להבין את תוכנה של כל מצוה, נוכל לשאוב ממנה הוראות לחיי המעשה של כל אחד ואחת מאיתנו.

בזמן שבית-המקדש עמד על תילו, היו הכוהנים מדליקים את מנורת המקדש מידי יום ביומו. איך ניתן 'להדליק את המנורה' כיום, כאשר בית-המקדש איננו?

מוסבר על כך בחסידות, כי עניינה הרוחני של הדלקת המנורה, הוא תוספת שמחה וחיוניות בקיום המצוות. זהו האפקט המעשי של האור על כל מי שחווה אותו, והדבר אפשרי בהשקעה אמיתית בלימוד התורה, המאירה את העולם כולו.

שמחה של מצוה

נתבונן בסיבת קיומנו בעולם הזה, ונגלה שעל אף גדולתו האין-סופית של הקדוש-ברוך-הוא, כאשר ברוח פיו, כביכול, הוא "בונה עולמות ומחריבן"⁴, אבינו שבשמים בחר בנו, נבראים גשמיים המצומצמים ומוגבלים בחוקי הזמן והמקום - להשלים את תכלית בריאת העולם, ולעשות לו עצמו 'דירה' בעולם הזה. מתוך הידיעה וההכרה בכך, נתמלא בשמחה גדולה ובמרץ, להתמסרות להגשמת המשימה על-ידי לימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה בחשק ובהידור.

זו גם הסיבה ללשון הכתוב בציווי לעם ישראל, באשר להדלקת המנורה, להביא את השמן "מאת בני ישראל". 'מאת' - רמז לאותיות התורה, מא' ועד ת'. העיסוק המוגבר בתורה, הוא הדרך להאיר את העולם באור התורה ובאש של שמחה בקיום המצוות, ולהכשיר את העולם לגאולה השלימה.

1. שמות, פרק ל', פסוק ז'. רש"י שם. ↩

2. ספר החינוך, מצוה צ"ח. ↩

3. על-פי זוהר, חלק ג', דף נ"ג, עמוד ב'. ↩

4. בראשית רבה, פרשה ג', פיסקא ז'. ↩