בעל התניאלצאת מהכבדות הפרעונית
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, כָּבֵד לֵב פַּרְעֹה, מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם"
שמות, פרק ז', פסוק י"ד
איך יוצאים ממצרים?
"בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"1, אמרו חכמינו זכרונם לברכה, ואנו מצהירים זאת מידי שנה בליל הסדר. יתר על כן, פעמיים בכל יום, בקריאת שמע, אנו חוזרים ומזכירים את יציאת מצרים.
לפי תורת החסידות, משמעות הזכירה היא, שכל אחד צריך לחיות בכל יום מחדש, את סיפור גאולת ישראל והיציאה ממצרים, כך שהמִצְוָה הזו נושאת בחובה תוכן עמוק.
אבל כיצד יוצאים בכל יום ממצרים?
תורת החסידות רואה את סיפורי התורה כרלוונטיים לכל אחד ואחת, בכל זמן ובכל מקום, בעולמו הפרטי ובחייו האישיים. התורה היא לא ספר היסטוריה אלא "תורת חיים" - ספר הוראות לחיים. 'מצרים', מלמדת תורת החסידות2, הן המגבלות והמְצָרִים הפנימיים, המקשים עלינו להיות יהודים החיים חיי חירות, ומגשימים את הרצונות והשאיפות של הנשמה האלוקית המפעמת בקרבנו.
מכות על לב כבד
המקום המרכזי שמעניקה התורה לסיקור סיפור גלות מצרים וגאולת ישראל, מלמד אותנו על כמות ועוצמת הרלוונטיות במסרים הטמונים באירוע הזה. וזאת, כי סיפור הווייתו של העם, הוא גם סיפור הביוגרפיה הרוחנית האישית של כל יהודי בכל הדורות.
חלק ניכר מפרשתנו, מוקדש למכות שהביא הקדוש-ברוך-הוא על מצרים. פעם אחר פעם, משה רבינו מתייצב בפני פרעה, ומזהיר אותו לקראת המכה. לפני המכה הראשונה, מכת דם, האלוקים מְצַוֶּה את משה לגשת אל פרעה ולהתרות בו, אבל בנוסף לכיוון הכללי שמראה הקדוש-ברוך-הוא למשה זמן רב לפני "ואני אקשה את לב פרעה"3, ה' חוזר ומזכיר כי המצרים ראויים למכת דם, מפני כובד לבו של פרעה. מהי הסיבה לכפילות הזו?
תוקף מול עקשנות
המילה 'פרעה' נושאת בתוכה את הרכב האותיות של 'העֹרף'. כלומר, קשיות עורף. זוהי תכונה של עקשנות לא הגיונית, שגורמת לאדם להתנגד אפילו להבנתו וצו מצפונו. הדבר נרמז גם במילה 'כבד'. באדם יש שלושה איברים ראשיים: מוח, לב וכבד. ההליך הבריא, מתחיל מחשיבה ומסקנה לוגית-שכלית במוח. בהמשך, עולם הרגש הלבבי מתחבר לעניין. ורק לאחר מכן, הכוח האופרטיבי שמסמל הכבד - נכנס לעניין. ואילו אצל פרעה, הכל התנהל הפוך - "כבד לב פרעה". הכבד תחילה, ורק אחר-כך הלב. לכן היה צורך להביא על פרעה מכות. שכן, הפעלת הכוח האלוקי מול העקשנות המצרית שנגדה את ההיגיון הבריא - הייתה מחויבת המציאות.
כאן4 טמונה הוראה משמעותית ביותר. כאשר אנחנו נתקלים בתכונה "פרעונית" שכזו בתוכנו - עלינו להתנגד לה בכל התוקף של הקדושה שקיימת בנפשנו. כך נזכה ליציאת מצרים פרטית, שבסופו של דבר - תביא את הגאולה הכללית.