בעל התניאהתענוג מהפרטים
"וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב"
שמות, פרק ו', פסוק ח'
האמנם שכר הולם?!
בתחילת הפרשה, הקדוש-ברוך-הוא שב ומאשרר באוזני משה רבינו את השבועה שנשבע אל האבות, כי שהיית עם ישראל וסבלו בגלות מצרים, הם רק תחנת-מעבר בדרך אל הארץ המובטחת "אשר נשאתי את ידי, לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב".
כל בר-דעת יודע, ששכר הבא בתמורה לעבודה או למאמץ מסוים, אמור להיות שווה לו במשמעותו היחסית. על טורח מועט ניתנת מתנה פעוטה, ואילו על עמל רב - צריכה להינתן תשורה חשובה.
אם נביט על החוליות ההיסטוריות הללו, הכל-כך חשובות בסיפור הוויית ישראל לעם, נגלה שהקדוש-ברוך-הוא מוריד את יעקב אבינו ובני משפחתו, משורש מוצאם ואזור מגוריהם במשך שלושה דורות, לגָלוּת בארץ מצרים, המייצגת נחיתות ועיוות מוסרי וערכי. באותה ארץ, צאצאיהם סובלים דיכוי נורא, ויוצאים ממנה למסע של ארבעים שנה במדבר. והכל כדי לחזור וליישב מחדש ולעבד את אדמת הארץ, ממנה גלו אבותיהם.
ונשאלת השאלה: האם השכר הוא ביחס נאות למאמץ ולסבל?!
התורה והארץ
כדי להבין מה טעם יש בירושת ועבודת האדמה, כתמורה למאמץ כה רב ולסבל כה קשה, יש להבין מה מסמלת הארץ, מנקודת מבט פנימית יותר.
תורת החסידות1 מגדירה את המושג "ארץ ישראל", עליה נאמר גם "ארץ טובה ורחבה"2, כמייצג את הרוחב והשפע של התורה. בחלק התורה המוּכר לנו כתורה שבעל-פה. בתורה שבכתב, לא מופיעים פרטי הדינים וההלכות, הכול נמצא בה בקיצור ובתמצית, אך כדי לקיים את תרי"ג המצוות בפועל, יש צורך במדריך פרקטי מפורט. זו היא ספרות חכמינו ז"ל, הפרשנים המוסמכים של התורה, שמספקת פירוט מלא ומפורט כיצד לקיים את ההלכות בפועל.
גם כאן יש מקום לשאול, לכאורה:
מדוע דווקא על-ידי שמירה דקדקנית על כל תג בהלכות של קיום המצוות, זוכים לבצע את הרצון האלוקי הנעלה של הקדוש-ברוך-הוא? ולמה דווקא זו הדרך להשיג את הדרגות הרוחניות הגבוהות ביותר?
עונג בזכות הדיוק
זה מה שמחדשת הארץ, עליה אומר הבורא "אשר נשאתי את ידי", ובה בחר הקדוש-ברוך הוא. "נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים"3, לשאת את ידו ולהביא את ניצוצות הקדושה הנעלים ביותר, דווקא בעולם הזה הגשמי ובדברים גשמיים נחותים. ורק יישום רצונו בדיוק, כפי שנמסר בתורה שבעל-פה, הוא הדרך להמשכת והתגלות הניצוצות הללו, כי רק כך יש לקדוש-ברוך-הוא נחת-רוח ועונג ממילוי וקיום רצונו.
נשים את לִבֵּנוּ לכך שבקיום כל מצוה, אנו גורמים תענוג לבורא ומביאים לעולם אור אלוקי שלא היה בו מאז בריאתו. כך נקרב את התגשמות הכוונה העליונה שתושלם עם בוא הגאולה.