בעל התניאשליחות עם עוצמות
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה, רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱ-לֹהִים לְפַרְעֹה, וְאַהֲרֹן אָחִיךָ יִהְיֶה נְבִיאֶךָ"
שמות, פרק ז', פסוק א'
שאלה חוזרת?!
האלוקים שלח את משה לעמוד שוב בפני פרעה, ולדרוש ממנו לשלח את בני ישראל ממצרים. בשלב מסוים, משה העלה בפני הקדוש-ברוך-הוא את תמיהתו, כיצד פרעה מלך מצרים ישמע את דבריו, בעוד הוא "ערל שפתיים"?
שאלה זו דורשת ביאור. הרי בפרשה הקודמת, פרשת "שמות", כאשר משה קיבל את המינוי לשליחותו בפעם הראשונה, הוא כבר העלה לפני הקדוש-ברוך-הוא את אותה טענה ממש: "כבד-פה וכבד-לשון אנֹכי1", ועל כך השיב לו ה', שאהרן אחיו ישמש לו לפה. אם כן, מדוע משה חוזר על אותה טענה פעם נוספת?2
בעקבות ביטול מוחלט
מדברי רש"י עולה, כי "כבד-פה" הוא קושי בדיבור, ואילו "ערל שפתיים" מגדיר חוסר יכולת לדבר. כך שלמעשה, לפני ההתייצבות הראשונה שלו בארמון פרעה, משה היה סבור כי ייתכנו קשיים באופן דיבורו, אך לאחריה הוא גילה כי נבצר ממנו לחלוטין לדבר באזני מלך מצרים. לכן משה חוזר ושואל: מהי התועלת שיכולה להיות מהליכה נוספת לפרעה?
תורת החסידות מסבירה את השאלות של משה, ברובד פנימי יותר.
לאמיתו של דבר, הקושי הכללי של משה לדבר, משקף את רמתו הרוחנית הגבוהה של משה3. במהותו, משה נעלה מהעולם. הוא שאף לתקשר עם התוכן האלוקי, ומשימת הדיבור עם אנשים נחותים מבחינה רוחנית כפרעה - הייתה קשה עליו.
בעת השליחות השנייה, משה כבר היה דבוק בעניינים אלוקיים, ובטל למציאות הבורא באופן מוחלט, במידה כזו, שחשש שקשיי ההתעסקות בעולמות החומר, הפכו לחוסר יכולת להשפיע ולייצר מהלכים במקום כה שפל כארמון פרעה.
לייצג נאמנה
על כך ענה הקדוש-ברוך-הוא למשה רבינו: אכן, אילו היית נשאר באותה דרגה רוחנית, לא היית מסוגל להתייצב אל מול פרעה מלך מצרים, שנמצא בשיא כוחו ועוצמתו, כמאמר חז"ל "אם ראית רשע שהשעה משחקת לו - אל תתגרה בו"4.
אך דווקא כעת, לאחר שהעפלת למדרגה רוחנית כה גבוהה של ביטול מוחלט, "נתתיך אלוקים לפרעה". מעתה, אינך אלא עצם הכוח האלוקי, וכך תוכל להתגבר על פרעה - ולהוביל לגאולת ישראל ממצרים.
נוודא תמיד, כי בכל מקום שאליו נלך, אנחנו, בני ובנות העם שעל-ידו בחר הקדוש-ברוך-הוא להשרות את שכינתו בעולם, מייצגים תוכן ומהות יהודיים. נכבד את העובדה הזו, ונזכה גם אנחנו לכוחות מיוחדים.