נקודה של אור

מה ידע יצחק?

בפרשתנו אנו נחשפים לדמותו המורכבת של עשיו, בנם הבכור של יצחק ורבקה. מצד אחד, עשיו עסוק בציד וברצח, ומצד שני, הוא הבן המועדף על אביו, שרוצה להעניק דווקא לו את ברכותיו לפני מותו. יצחק אף מחשיב את עשיו לצדיק, לאחר ששאל אותו שאלות כמו: "היאך מעשרין את התבן ואת המלח"¹.

נקודה מעניינת בהקשר זה, הוא ההסבר של מפרשי התורה² על בקשת יצחק מעשיו: "וצודה לי"³. לפי פשוטו, יצחק מבקש מעשיו להכין לו מטעמים מבשרם של בעלי חיים שיצוד עבורו. אך המפרשים מדקדקים שבמילה "לי" התכוון יצחק להדגיש את רצונו שעשיו יביא לו דווקא חיות שהוא עצמו צד ולא מהגזל. מכאן, שיצחק חשד בעשיו שאיננו צדיק. סימן נוסף לכך שיצחק לא היה משוכנע בצדקתו של עשיו, הוא שכאשר יעקב המחופש לעשיו מזכיר את שם ה', יצחק תוהה האם הוא עשיו או יעקב⁴.

אם כן, נשאלת השאלה: האם יצחק ידע שבנו בכורו עשיו הוא רשע, או החשיב אותו לצדיק?

הגנב המאמין

בתורת החסידות מוסבר כי התנהגותו המושחתת של עשיו, קשורה בעובדה ששורשו גבוה מאוד, עד כדי כך שיש בו עוצמה גדולה מיכולת ההכלה של העולם הזה התחתון. לכן, השורש הנעלה שלו לא התבטא בהנהגתו בעולם, אלא להיפך - ירד ירידות רבות מאוד עד למצב נחות ביותר.

מצד שני, הודות לשורשו הנשגב, עשיו זכה להארה גדולה - אלא שהאור שהאיר עליו היה אור 'מקיף' שלא חדר לפנימיותו. בדומה לדברי התלמוד⁵ על הגנב שבשעה שהוא עומד לבצע את זממו, הוא מתפלל לה' שיצליח. הגנב אכן מאמין בה', אבל אמונתו היא ברמת ה'מקיף' בלבד, מה שגורם לו להתפלל ולקוות שהקדוש-ברוך-הוא ישמע לתפילתו, אך דבר זה לא מונע ממנו לנהל את חייו בצורה מנוגדת לחלוטין לאמונה. כדי שאמונתו תמנע ממנו לגנוב, עליה להפוך מאמונה ברמת ה'מקיף', להכרה פנימית עמוקה.

כך היה גם אצל עשיו. בזכות שורשו הנעלה, האיר בו אור 'מקיף' שלא חדר בפנימיותו ולא הייתה לו השפעה על הנהגתו בחיי המעשה.

לגלות את הטוב

יצחק אבינו הכיר את בנו בכורו, והבין שבשאלותיו המתחסדות עשיו מעמיד פנים של צדיק. אך יצחק היה סבור שעשיו עושה זאת מתוך רצון פנימי אמיתי להיות צדיק. הוא ידע ששורשו של עשיו נעלה, והאמין שהאור ה'מקיף' השורה עליו אכן מעורר בו שאיפה כנה לקדושה. לכן יצחק אהב את עשיו, מתוך אמונה כי האהבה והקירוב ישפיעו עליו להחדיר את האור ה'מקיף' לפנימיותו, ולחיות לאורו.

נשתדל גם אנחנו ללכת בדרכו של יצחק, להאמין באנשים אִתם אנו באים במגע, ולהכיר בנקודת הטוב הפנימית שבתוכם. כאשר נאמין ביכולתו של האדם להשתפר ובכוחותיו החיוביים, נאיר בו את הטוב הפנימי, וכך יקל עליו לממש את הטוב בפועל.

1. רש"י לבראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ז. ↩

2. רש"י שם, פרק כ"ז, פסוק ג' (וראה בפירוש הרא"ם (רבי אליהו מזרחי) שם). ועוד. ↩

3. בראשית, פרק כ"ז, פסוק ה'. ↩

4. ראה בראשית רבה, פרשה ס"ה, פיסקא י"ט. ↩

5. מסכת ברכות, דף ס"ג, עמוד א'. ↩