בעל התניאקיום נצחי
"וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם. וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו"
בראשית, פרק כ"ו, פסוק י"ח
מהי משמעות ה'כתיב' החסר?
בפרשתנו מסופר על נדודי יצחק אבינו, והחלפת מקום מגוריו מספר פעמים תוך תקופה לא ארוכה. בשלב מסוים הוא מתיישב בעיר גרר, והתורה מתארת גם את השתלשלות הדברים שהובילה לכך שיצחק עקר מהעיר והתיישב בנחל גרר. לאחר שהגיע למקום, יצחק חופר מחדש את הבארות שחפר אברהם אביו באותו מקום, ונסתמו על ידי עבדי אבימלך מלך גרר.
כאן התורה מציינת שיצחק קרא לבארות שחפר, בשמות שקרא להן אביו אברהם, ובהקשר זה איות המילים מעורר תמיהה. הכתוב אומר "ויקרא להן שמות כַּשֵּׁמֹת". כלומר, המילה שמות המתייחסת לשמות שקרא יצחק, כתובה ב'כתיב' מלא רגיל, עם האות ו', ואילו המילה "כשמת" המתייחסת לשמות שקרא אברהם, כתובה ב'כתיב' חסר, ללא האות ו'. ונשאלת השאלה: מה פשר ה'כתיב' החסר, במיוחד כשהוא צמוד לאותה מילה ב'כתיב' מלא?
השפעה מול גילוי
העיסוק בחפירת בארות, מסמל את דרכו ומורשתו הרוחנית של יצחק אבינו. אברהם אביו התמקד בהכנסת אורחים ובהפצת מסר האמונה באלוקים. כלומר, אברהם עסק בקידוש המציאות הגשמית והמשכת קדושה לעולם המעשה הגשמי. הוא אפילו פנה אל עוברי דרכים ושכנע אותם בקיומו של א-ל יחיד. ואילו יצחק התמקד בגילוי המציאות האלוקית מתוך המציאות הגשמית. חפירת בארות היא פעולת החתירה למצוא בארץ הגשמית "מים חיים" המסמלים אור אלוקי, דבר שמתאפשר על ידי סילוק הדברים המונעים והמעכבים, והתגברות על הקשיים והאתגרים המכסים ומסתירים על המציאות האלוקית שקיימת בעומק העולם הגשמי. במילים אחרות, אברהם המשיך ('הוריד') אורות אלוקיים לעולם מלמעלה, בעוד שיצחק עסק בהעלאת המציאות הגשמית וחשיפת האור האלוקי שקיים בה.
חיבור טבעי
עד כאן התמונה ברורה. אברהם הפיץ והשפיע אלוקות בעולם, ולכן אירח אורחים. ואילו יצחק גילה את האור האלוקי בעומק המציאות הגשמית, ולכן חפר בארות. ומה באשר לבארות שחפר אברהם אבינו עצמו, מה מסמלת הכרייה מבחינת אברהם?
מוסבר על כך בתורת החסידות, כי אף שאברהם התמקד בעיקר בהפצת אלוקות, ויצחק התמקד בבירור הגשמיות, לכל אחד מהם היו מוטיבים ששאבו מהדרך המקבילה בעבודת ה', כי כל דרך כוללת בתוכה גם מהדרך השנייה. לכן, גם אברהם חפר בארות.
ועם זאת, לבארות שחפר אברהם לא היה קיום נצחי. ולכן כשהתורה מתייחסת לבארות שחפר אברהם, המילה "כשמת" כתובה ללא האות ו', שכן האות ו' מסמלת המשכה והשפעה פנימית היוצרת חיבור אמיתי ומוחלט, דבר שהיה חסר בעבודתו של אברהם. לכן, כשאברהם עזב את האזור, באו הפלשתים וסתמו את הבארות שחפר.
יצחק יצר חיבור טבעי ויציב יותר. אמנם הדבר עלה לו במאמץ רב, אך בסופו של תהליך מייגע, הוא הצליח לייצר שילוב של האור האלוקי בטבעיות בתוך המציאות הגשמית. לכן, הבארות שחפר יצחק זכו לקיום נצחי.