מי אנחנו באמת?

כולנו כמו רבקה

במשך שני עשורים מאז נישואיהם, לא זכו יצחק ורבקה לחבוק פרי בטן. בסופו של דבר, הקדוש-ברוך-הוא נענה לתפילותיהם, ורבקה הרתה. במהלך ההיריון, רבקה שמה לב לדבר מוזר. כאשר היא עברה ליד היכל של עבודת אלילים, היא חשה בעוּבר ה"מפרכס לצאת", אך הדבר חזר ונשנה גם כאשר היא התקרבה לשערי בית המדרש של שם ועבר - מקום של קדושה¹.

התסמינים המטרידים הללו, גרמו לרבקה צער רב, והיא הלכה לברר מהו פשר הדבר. התשובה שקיבלה הייתה שהיא נושאת ברחמה תאומים. האחד נמשך לכוחות הטומאה, והשני נמשך לאור הקדושה.

למעשה, כל אחד מאיתנו סובל מאותם הסימפטומים שמהם סבלה רבקה. לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו מי אנחנו באמת. איך ייתכן שאנחנו חשים מצד אחד התעלות ותחושה מרוממת בקיום מצוה, וברגע אחר מתעוררת בנו תאווה לעבור עבירה, חלילה? האם ליבנו נמשך אל הקדושה או אל ההיפך?

כמו שני מלכים

בדיוק כמו אצל רבקה, התשובה פשוטה. אנחנו לא סובלים מפיצול אישיות, אלא מדובר בשני כוחות נפרדים שחבויים בתוכנו, שביניהם ניטש מאבק עיקש מי יכבוש את ליבנו ומוחנו, יגרור אותנו לצד שלו וינצח במלחמה על ההתנהגות שלנו.

לכל יהודי יש שתי נפשות. נפש אלוקית מצד הקדושה, ונפש בהמית מהצד האחר. המלחמה בין שתי הנפשות, נמשלה למלחמה בין שני מלכים על עיר קטנה, שכל אחד רוצה לכבוש אותה ולהנהיג אותה לפי רצונו. בנמשל, המטרה היא להגביר את כוחות הקדושה ולוודא שאברי הגוף נשמעים לרצונות של הנפש האלוקית².

מוח שליט על הלב

הנפש הבהמית מורכבת בעיקר מרגשות כמו כעס, התפארות או תאווה. לכן הבסיס שלה הוא בלב, מוקד הרגש, וממנו מתפשטים הרצונות שלנו אל שאר הגוף.

הנפש האלוקית, לעומת זאת, שוכנת במוח שבטבעו הוא קר ולא מוּנע מרגשות. מהמוח מתפשט השכל לשאר חלקי הגוף, ומנהל את התנהגות האברים.

כאשר נדע לנווט את פעולותינו על ידי המוח, ונוודא שאנחנו מקבלים החלטות על בסיס שיקולים הגיוניים, ולא נותנים לרגשות שלנו לשלוט בנו ולהוביל אותנו, נשיג ניצחון של הנפש האלוקית במאבק מול הנפש הבהמית.

המלחמה עלולה להיות קשה, אבל גם כשעולה בנו רגש, עוצמתי ככל שיהיה, עלינו לעצור בעד עצמנו - ולוודא שאנחנו מקבלים את ההחלטה הנכונה.

1. ראה רש"י לבראשית, פרק כ"ה, פסוק כ"ב. ↩

2. ראה תניא, ליקוטי אמרים, פרק ט'. וראה שם גם בפרק י"ג. ↩