ריבית - מוצדקת או לא?
אחד הציוויים המופיעים בפרשתנו, הוא איסור ריבית - "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"1. עד כאן הדברים ברורים, אלא שהמשך הפסוקים מעלה תמיהה: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ, וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ".
ונשאלת השאלה:
אם הלוואה בריבית היא דבר פסול, מדוע מתירה התורה לקחת ריבית מהגוי? האם כלפי הנכרי מותר לנהוג בחוסר צדק?
איסור גם על הלווה
למעשה, איסור ריבית נאמר כבר בפרשת 'משפטים' בספר שמות: " אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"2. ושוב בפרשת 'בהר' בספר 'ויקרא': "אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ, וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ"3.
על פי דרכנו, חזרה בספר 'דברים' על ציוויים שנאמרו כבר קודם לכן, נועדה כדי לחדש דבר באותו ציווי. והחידוש באיסור ריבית בפסוקים אלה, שלא מדובר על המַלווה אלא על הלווה4.
כלומר, האיסור להלוות בריבית מובן - כדי שלא לנצל את מעמדו של העני הנזקק לכסף, ולהרוויח על חשבונו. והתורה מחדשת כי מאחר שהנהגה זו כל-כך רגילה בעולם, מוטל איסור גם על הלווה, שלא לשלם למלווה כסף נוסף כריבית. והתורה ממשיכה: "לנכרי תשיך". אם אתה לווה בריבית, אזי על כל פנים, עליך ללוות מן הגוי, כדי שלא להחטיא את אחיך היהודי בהלוואה בריבית.
הצדקה המשובחת ביותר
הסבר נוסף הוא, שלא מדובר על הלווה, כהסבר הראשון, אלא כן מדברים על המלווה, ובכל זאת אומרים לו להלוות לגוי, שהרי גביית ריבית היא אכן לא מעשה נחמד או רצוי, אך גם לא פשע כמו גניבה. הגיוני שאדם ירצה לקבל תמורה לכספו, שהרי אם היה משקיע את אותו סכום כסף בשדה, למשל, הוא היה רואה יבולים ורווחים נאים. ובכל זאת, מְצַוָּה אותנו התורה לגמול עם אחינו חסד. מה גם שהלוואה היא הדרגה הגבוהה ביותר במִצְוַת הצדקה5, ולכן כאשר מדובר בהלוואה לאחינו ובשרנו, מְצַוָּה אותנו התורה שלא לְתִתָּהּ בנשך אף-על-פי שלא מדובר בדבר בלתי ראוי.
לעומת זאת, לנכרי שאינו אחִינו, אין ציווי מיוחד לעשות חסד 'לפנים משורת הדין', ולכן אין איסור להלוות לו בריבית.