מי מרוויח מהייבום?
לקראת סיום פרשתנו, מופיעים דיני ייבום וחליצה. אדם שנפטר ללא ילדים, מִצְוָה על אָחִיו לייבם את אשת המת ולשֵׂאתהּ לאשה. "וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל"1. אם האח יסרב לשאת את יבמתו לאשה, מוטל עליו ועל אשת המת לקיים את מעמד החליצה. האח מודיע בפני הזקנים שאינו מעוניין לייבם אותה, והאשה חולצת את נעלו ויורקת2 ואומרת: "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו"3.
ויש להבין:
למי יש תועלת במִצְוַת הייבום? הרי למת אין תועלת - כיוון שהוא כבר עזב את העולם, לאשה אין תועלת - כי מצידה מה ההבדל אם היא נישאת לאחיו של המת או לאדם זר?! וגם ליבם אין בכך תועלת - שכן לכאורה עדיף לו לשאת אשה חדשה, ולא את אלמנת אחיו.
גם מעמד החליצה טעון ביאור. למה יש לבזות את האח שסירב לייבם את אשת אחיו?
נחמה לפני המוות
בעולמנו ישנם עצמים כמו השמש, הירח והכוכבים, שאינם מתים או מתכלים. האדם הפרטי אינו נצחי, אך יש צד שבו הוא יכול לגעת בנצח - עצם היותנו חלק מהמין האנושי, המוסיף להתקיים גם אחרי מותו של האדם הפרטי.
זו אחת הנחמות העומדות לאדם לפני מותו - הידיעה שיש מי שימשיך את דרכו. אמנם אדם שמת ללא ילדים, אינו מותיר חותם בעולם אחרי לכתו, שכן אין מי שינציח אותו ויוסיף ללכת בדרכו, אך כאשר אדם יודע שגם אחרי מותו, אחיו יקים לו זרע על שמו מאשתו, יש לו נחמה בעובדה שיהיה מי שימלא את מקומו. מה גם, שהוא יודע שאשתו תינשא לאחיו אוהבו, ולא לאיש זר שאינו יודע מה טיבו.
הצלה מחיסרון ומבדידות
גם לאשה יש תועלת רבה מן הייבום. הרי לאחר מות בעלה, היא נותרה ללא בעל שיגן עליה וללא ילדים. גם נחלת בעלה תילָקַח ממנה ותינתן לקרובי האב, והיא תיאלץ לעזוב את בֵיתה. חסד גדול יעשה האח עם האשה, אם יְיַבֵּם אותה ויציל אותה מחסרונה ומבדידותה.
ואולם הדבר תלוי ברצון האח. אם אשת המת והאח שונים זה מזה באופיים, במידותיהם ובטבעם, יש חשש שהנישואין ביניהם יביאו לשניהם חיי סבל עם בן-זוג שנכפה עליהם. לכן, רק אם האח סבור שהשידוך יעלה יפה, הוא יְיַבֵּם את אשת אחיו ויישא אותה לאשה.
הסיבה לחליצה היא, כדי לדרבן את האח לקחת את אשת אחיו לו לאשה. ייתכן שהאח ואשת המת אכן מתאימים זה לזו, אבל האח מסרב ליַבְּמָהּ משיקולים אחרים שאינם קשורים להתאמה. למקרה כזה נועדה החליצה, כדי שהאח ירצה להימנע מן הבושה, ויעשה חסד עם אשת המת - ויְיַבֵּם אותה ויקים זרע לאחיו.
דברים, פרק כ”ה, פסוק ו’. ↩
לפי האברבנאל, ‘וירקה בפניו’ (דברים, פרק כ’’ה, פסוק ט’) פירושו בחלקה העליון של הנעל. אך להלכה נפסק, כי היבמה יורקת בארץ [על גבי הקרקע] כנגד פניו של האח (ראה רמב"ם, ספר נשים, הלכות ייבום וחליצה, פרק ד', הלכה ז'. וראה גם רש"י לדברים שם, דיבור-המתחיל "וירקה בפניו"). ↩
פרק כ”ה, פסוק ט’. ↩

