דרשה
לשבת

למה לשלח את האם?

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ, בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים, לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים"¹. המעוניין לקחת ביצים או אפרוחים מקן ציפור, אסור לו לקחתָּם בעוד האם נמצאת בקן, אלא תחילה עליו לשַׁלֵּחַ את האם, ורק לאחר-מכן מותר לו לקחת את הביצים או את האפרוחים.

ויש להבין: מהו טעם המצוה?

חמלה וחינוך

הרמב"ם פירש² שטעם המצוה הוא כדי לחמול על האם. גם לבעלי-החיים יש את תכונת הרחמים על בניהם, ולכן תהיה זו אכזריות כלפי האם, לקחת ממנה את אפרוחיה בזמן שהיא נוכחת בַמקום.

לעומת זאת, הרמב"ן³ סובר שטעם האיסור לא מתייחס לאם. הרי בסופו של דבר, התורה התירה את האפרוחים ואת הביצים באכילה. לדבריו, טעם האיסור הוא כלפינו, כדי שלא תיקָבע בליבנו מידת האכזריות.

'תולדות' הנשמה

לטעמים אלו שהם על דרך הפשט, יש להוסיף הסבר על דרך הרמז. הציפור היא משל לנשמה. הנשמה ירדה לעולם הזה, ובו היא כבולה לגוף המענה אותה, ומושך אותה אחריו לתאוותיו החומריות. בבוא היום, הנשמה תתנתק מהגוף ותפרושׂ כנפיה ותשוב אל בית אביה בעולמות העליונים.

בזמן היותה בעולם הזה, הנשמה מותירה בו את רישומה הטוב, באמצעות מעשים טובים של קיום התורה והמצוות, לימודים המיישרים את לב האדם ועוד. בזמן פרידת הנשמה מהעולם הזה עלינו להשכיל ולקחת את הבנים והתולדות שהותירה הנשמה בעולם הזה לטובת קיומו.

אלו הן התולדות, עליהן נאמר שהאדם "אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא"⁴.

ולכן, זהו דבר מהותי שישלח את האם, לפני שלוקח את תולדותיה, כי כל עוד הנשמה נמצאת למטה, אי אפשר לשפוט אותה, כי עדיין יכולה להרבות בתורה ומצוות.

1. דברים, פרק כ”ב, פסוקים ו’ - ז’. ↩

2. מורה נבוכים, חלק ג’, פרק מ”ח. ↩

3. בפירושו לפרק כ”ב, פסוק ו’, דיבור-המתחיל “כי יקרא קן ציפור לפניך”. ↩

4. משנה, מסכת פאה, פרק א’, משנה א’. ↩