למה המומר צריך לתת גט?
פרשתנו עוסקת בדיני גירושין. לפי ההלכה, גם במקרה בו יהודי המיר את דתו, חלילה, עדיין אשתו אסורה להינשא לאיש אחֵר, עד שתקבל ממנו גט.
ונשאלת השאלה:
מדוע אדם שהוציא את עצמו מכלל-ישראל לא ייחשב כמת, וכך תשתחרר אשתו מעגינותה? מדוע כל-כך חשוב שייתן לה גט?
יהודי נשאר יהודי
כך דרשו חכמינו זיכרונם לברכה1: "ישראל, אף-על-פי שחטָא - ישראל הוא". כלומר, יהודי אינו יכול להתכחש ליהדותו בשום אופן. העובדה שהוא נולד לאימא יהודייה, הופכת אותו לחלק מעם ישראל, בין אם ירצה בכך ובין אם לא ירצה בכך. וכמו בן שלא יכול להתכחש לאביו או לאִמו.
היהדות אינה דת שהאדם בוחר בה או מתרחק ממנה. יהדות היא אוּמָה, ואדם מישראל יישאר יהודי לעולם, ולכן אשתו לא תוכל להינשא לאחר אלא אם תקבל ממנו גט.
ומה נענה לאותו יהודי מומר, שכעת לא רואה את עצמו כחלק מעם ישראל? לפי הבנתו, מדוע עליו לתת גט לאשתו?
כדת וכדין
ההסבר הוא, כי בקשר הנישואין שבין איש לאשה, קיימים שלושה רבדים.
הרובד הראשון, הוא קשר לצורך פרייה ורבייה, כפי שקורה גם אצל בעלי-החיים. הרובד השני, מייחד את האשה לבעלה, כך שהיא אסורה לכל אדם אחר, דבר המקובל גם בין אומות העולם. הרובד השלישי, נובע מנישואין כדת משה וישראל, וזה קיים רק ביהדות.
אותו מומר אמנם המיר את דתו, לטענתו. אמנם גם לשיטתו, אין זה אומר שהוא איננו נשוי ואינו מחויב לאשתו לפחות על-פי דיני אומות העולם. ובכל אופן, רק גט כריתות כדת וכדין, יכול לבטל נישואין יהודיים כדת משה וישראל.
הקשר הזוגי אצל בעלי חיים אינו מכוּון. ולמרות שאצל הגויים קשר זה מכוון, הרי האיש והאשה אינם מכַוונים זה לזו מצד האמת, אלא רק בתור מוסכמה חברתית. אבל אצל עם ישראל, הקשר בין בני הזוג הוא מכוּון ואמיתי ונעשה על ידי חופה וקידושין, ואי אפשר לבטלו מרצון (וללא גט), וכמו שהקשר בין איש ואשה מישראל לא נבנה גם הוא רק מהרצון כפי הנהוג אצל הגויים (אלא, כאמור, על ידי חופה וקידושין). ולכן, לא מתחשבים ברצונו ומחשבתו של המומר בנוגע לדיני התורה והקשר של האיש והאשה לפי ההלכה.
תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ”ד, עמוד א’. ↩

