מהו טעם האיסור?
בפסוק זה, אוסרת התורה על גבר ללבוש בגדי נשים, וכן אוסרת על אשה ללבוש בגדי גברים.
ויש להבין:
מהו טעם האיסור? מדוע אסור לגבר ללבוש בגדי אשה, וכן להיפך? ולמה הדבר נחשב תועבה?
שני איסורים, שתי סיבות
שתי סיבות לאיסור. האחת, סיבה לאסור על נשים ללבוש בגדי גברים - כדי שנשים לא תתחכמנה ללבוש בגדי גבר כדי שלא יזהו אותן, וכך להסתתר ולעבור עבירה עם גברים זרים1.
הסיבה השנייה היא, טעם לאסור על גברים ללבוש בגדי נשים - כי כך נוהגים האנשים המבקשים לחטוא במשכב זכר, שהגבר לובש בגדי אשה.
בגלל התוצאה
לפי זה, הביטוי 'תועבת ה" שמופיע בפסוק לגבי איסורים אלה, אינו מתייחס לעצם לבישת הבגדים, אלא לחטאים הבאים בעקבות העבירה על איסור זה.
ואכן רש"י צמצם את האיסור ללבישת בגדים המביאים לידי חטא, וכתב: "לא אסרה תורה אלא לבוש המביא לידי תועבה".
נמצאנו למדים, שאין התורה באה חלילה לצמצם את האדם, אלא להפך - לרומם אותו ולשמור על תפארת קדושתו. הבגד אינו רק כסות חיצונית, אלא הוא משקף את הלבוש הרוחני של הנשמה ואת התפקיד המיוחד שחנך הבורא לכל אחד ואחת בעולמו.
כאשר האדם שומר על גבולות הלבוש המדויקים לו, הוא מכבד את הציור האלוקי הייחודי שבו, ומתוך כך זוכה להשכין שלום ושלמות בין עולמו הפנימי למעשיו החיצוניים. זוהי דרכה של תורה - להקדים שמירה וסייג, כדי שיוכל האדם לעבוד את השם מתוך טהרת הלב, בקדושה, בצניעות ובשמחה פנימית.
וכן להיפך, אסור לגברים ללבוש בגדי נשים, כדי שלא יתחזו לנשים וילכו ביניהן כדי לעבור עימהן עבירה (ראה בפירוש רש”י לפרק כ”ב, פסוק ה’ (דיבור-המתחיל “לא יהיה”, ודיבור-המתחיל “ולא ילבש”). וראה בפירושי האבן עזרא והרלב”ג שם (דיבור-המתחיל “לא יהיה”). וראה גם בספר החינוך, מצוה תקמ”ב: “כי אם יהיו מלבושי האנשים והנשים שווים, יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זימה"). ↩