דרשה
לשבת

שתי צורות הנהגה

פעמיים בספר שמות, מעלה הקדוש-ברוך-הוא את האפשרות שלא הוא עצמו ילך לפני בני ישראל, אלא מַלְאָכוֹ. הפעם הראשונה היא בפרשתנו¹: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ, וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי", והשנייה היא לאחר חטא העגל: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ… כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ, כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה"².

דיוק בדברי התורה מעלֶה, שלהובלת העם בידי מלאך בשתי הפעמים, השלכות הפוכות זו מזו. בפרשתנו משמע שהנהגתו של המלאך תהיה ביד תקיפה יותר מזו של הקדוש-ברוך-הוא ובמידת הדין, שכן כתוב: "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם". ואילו בפרשת כי תשא נראה שהנהגת המלאך היא הנהגה רכה יותר, כדי שלא תבוא על ישראל כְּליה חס וחלילה בשל חטאיהם - "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ… כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ… פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ"³.

כיצד ניתן ליישב את הסתירה?

שילוב של דין ורחמים

נראה שאין תשובה ברורה איזו הנהגה יותר תקיפה, אלא שלכל צורת הנהגה יש את צדדיה התקיפים, ואת צדדיה הרכים יותר.

הנהגתו של המלאך היא אכן הנהגה של מידת הדין. מלאכים הם מן העליונים ואינם מכירים מציאות של רע, ולכן כאשר מלאך יראה שבני ישראל חוטאים, הוא יעניש אותם מיד כפי הראוי להם, ו'לא יישא לפשעיהם'. מה-שאין-כן בהנהגתו של הקדוש-ברוך-הוא שהוא "רחום וחַנון ואֶרֶךְ אפיים"⁴ ומשלב בהנהגתו גם את מידת הרחמים.

רחמים גדולים

מצד שני, בהנהגתו של הקדוש-ברוך-הוא יש צדדים של תקיפות, שאין בהנהגתו של מלאך. כוחו של המלאך מוגבל להעניש בדיוק כפי הדין, אך אין ביכולתו לכלות את ישראל.

לעומת זאת, כאשר ישראל חוטאים תחת הנהגתו של הקדוש-ברוך-הוא, הרי הם מורדים במלך-מלכי-המלכים בכבודו ובעצמו. וחטא נגד הקדוש-ברוך-הוא הרי הוא חמור בהרבה, ומצד הדין אין מקום בעולם למי שמרד בה', והוא צריך להתחייב כְּליה - "פֶּן אֲכֶלְךָ בַּדָּרֶךְ".

נמצא, שמידת הרחמים שבה הקדוש-ברוך-הוא נוהג עִמָנוּ, גדולה יותר ממה שנדמה בתחילה. עבד שחטא למַלְכּוֹ בתוך ביתו של המלך, מן הראוי שייענש בחומרה רבה יותר. ואילו אִתָּנוּ הקדוש-ברוך-הוא גומל חסד, ועל אף קִרבתנו הרַבָּה אליו, גם כשאנו מורדים בו בארצו (שהיא בבחינת "פלטרין [ארמונו] של מלך"⁵, היכלו של הקדוש-ברוך-הוא), הוא עדיין מאריך לנו אף, כובש כעסו, ונוהג עימנו ברחמים.

1. ראה בדרשה הקודמת. ↩

2. שמות, פרק ל”ג, פסוקים ב’-ג’. ↩

3. שם, שם. ↩

4. ראה שמות, פרק ל”ד, פסוק ו’. ↩

5. ראה מדרש רבה, במדבר, פרשה י"ט, פיסקא י"ג. ↩