איסור על-שכלי
הציווי שחותם את פרק המשפטים בפרשתנו, הוא "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ"1. קולמוסים רבים נשברו בניסיון לתת טעם והסבר לאיסור זה, ורבים רואים בו דוגמה לאיסור על-שכלי. ובכל זאת, יש לתת טעם בדבר, וגם להציע הסבר מדוע נכתב איסור "בשר בחלב" בסמוך לציוויים על 'שלושת הרְגָלִים'.
מציאות לא אידיאלית
הסיבה העיקרית לאיסור בישול גדי בחלב אמו, היא כדי לא להטביע בנפש האדם חותם של אכזריות. איננו חיים במציאות אידיאלית2, וכחלק מכך התירה לנו התורה לאכול בשר בעלי-חיים. ועם זאת, הטילה התורה מגבלות מסוימות בתחום זה, כדי למנוע מנפשנו השחתה מוסרית עד כדי אכזריות.
זו הסיבה שאסור לשחוט שור או שה ואת בנו ביום אחד3. זהו גם הטעם לאיסור לקחת ביצים מקן ציפור, כאשר האם משגיחה על האפרוחים4. במקרים כאלו, העדר האידיאליוּת שבאכילת בעלי-חיים מוקצן - והתורה אסרה אותם.
גם האיסור לבשל "גדי בחלב אמו", קשור לטעם שלא לרכוש תכונות של אכזריות, והוא הורחב בפסיקת ההלכה לאיסור בישול של "בשר בחלב" בכלל, כדי שלא יקומו פורקי-עול ויאמרו "מה ההבדל בין זה לזה?", ויבואו לעבור על איסור התורה.
האסיף שלהם והסוכות שלנו
הרמב"ם ב'מורה נבוכים'5 מעיר כי ייתכן שלאכילת "בשר בחלב" יש גם קשר לעבודה זרה. ויש לחזק את דבריו, לאור מנהג קדום של הרועים במלכויות ספרד להתכנס בזמן איסוף התבואה כדי לחוקק חוקים ותקנות בענייני הרועים והצאן. במפגשים הללו, נהגו לבשל גדיים בחלב מתוך מחשבה שכך יתקרבו לאלֹהֵי העבודה זרה שלהם, ואלה ישלחו ברכה במעשה ידיהם.
זו הסיבה שהתורה הִסמיכה את הציווי הזה לציווי על שלושת הרגלים או ליתר דיוק לרגל האחרון - חג הסוכות: כדי להרחיק ממעשיהם של עובדי עבודה זרה שבתקופה הזו של חג האסיף, נהגו להתקבץ ולאכול "בשר בחלב" כחלק מעבודה זרה.
אנו, לעומת זאת, עולים לרגל בתקופה זו, נאספים בבית-המקדש ומסתופפים בצילה של הסוכה, הנקראת בזוהר הקדוש "צילא דמהימנותא" [= צל האמונה]6. אנו יוצאים לדירת עראי, כדי לבטא את אמונתנו בא-ל אחד, ולא באלֹהֵי נֵכר.
שמות, פרק כ”ג, פסוק י”ט. ↩
כפי שהיה לפני המבול. ↩
ראה בפירוש האברבנאל לויקרא, פרק כ”ב, פסוק כ”ח. מורה נבוכים, חלק ג', פרק מ"ח. ספר החינוך, מצווה רצ”ד. וראה גם בהערה הבאה. ↩
ראה מורה נבוכים, חלק ג', פרק מ"ח. פירוש הרמב"ן לדברים, פרק כ"ב, פסוק ז'. ספר החינוך, מצוה תקמ"ה. תפארת ישראל למהר"ל, פרק ו'. וראה גם בפרשת "כי תצא", בדרשה "הציפור כמשל לנשמה". ↩
חלק שלישי, פרק ל”ח. ↩
ראה זוהר חלק ג', דף ק"ג, עמוד א'. ↩

