דרשה
לשבת

מה לכיבוד הורים ו"לא תרצח"?

פרשתנו, פרשת משפטים, באה מיד לאחר תיאור מעמד הר סיני, והדינים המפורטים בה יסודם בעשרת הדיברות.

נוכח הנחת היסוד הזאת, כאמור בדרשה הראשונה לפרשתנו, עולה השאלה:

מדוע דיני "מכה אביו ואמו"¹, "מקלל אביו ואמו"², "וגונב איש וּמְכָרוֹ"³, מתייחסים לדינים שנובעים מהדיבר "לא תרצח"?

מן הכבד אל הקל

ההסבר טמון בכך ששלוש הדינים העוסקים בכיבוד הורים, נִמנים בתחילת פרשתנו בסדר יורד, מהכבד אל הקל. הדין הראשון הוא "מכה אביו ואמו". אדם שהיכה את הוריו וגרם להם חבלה עד שיצא דם מגופם, חייב מיתה אף-על-פי שהוריו לא מתו.

הדין השני הוא "וגונב איש ומכרו". אמנם לפי ההלכה, כל "גונב נפש מישראל" חייב מיתה, אך יש לפרש את "וגונב איש ומכרו" האמור כאן, על בן שגנב מהוריו את אחיו הצעיר על מנת למוכרו⁴. ולשון הכתוב "וּמְכָרוֹ ונמצא בידו" פירושו - וּמְכָרוֹ או⁵ נמצא בידו. כלומר, בין אם מכרו בפועַל, ובין אם טרם הספיק לבצע את זממו⁶. דין זה פחות חמור מקודמו, כי אין כאן פגיעה בגוף ההורים, אך יש כאן פגיעה ביָקָר להם מכל, הוא בנם.

הדין השלישי והקל מכולם הוא "מקלל אביו ואמו". אין כאן שום נזק ממשי להורים, ובכל זאת גם הוא מתחייב מיתה.

"משפטי ה' אמת צדקו יחדיו"

מהזיקה של שלושת האיסורים הללו לדיבר "לא תרצח"⁷, אנו למדים לימוד חשוב:

בחוקות הגויים, שהם חוקי אנוש, החוטא מתחייב מיתה רק אם הוא הצליח להוציא את זממו אל הפועל ולעשות מעשה של פגיעה באחר, ולכן, לפי משפטיהם, הגונב נפשות ועדיין לא נמכרו, ונמצאו בידו, וכן המקלל את אביו ואמו - אינו חייב מיתה, מכיוון שאלו דברים שאין בם מעשה בפועל. לעומת זאת, לפי חוקי התורה, שהם חוקים אלוקיים, החוטא בחטאים אלו נענש על מה שעשה, ללא הבדל מה היו תוצאות המעשה, וגם אם לא הפיק את זממו. ועל כך כתוב: "מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו"⁸.

1. שמות, פרק כ”א, פסוק ט”ו. ↩

2. שם, פסוק י"ז. ↩

3. שם, פסוק ט"ז. ↩

4. שיטתו של הרמב”ם בַּנושא שונה, וכך הוא פוסק: “הגונב את בנו או את אחיו הקטן… אף על פי שנשתמש בו ומכָרוֹ, פטור, שנאמר ‘ונמצא בידו’, - פרט לאלו שהן מצויִין בידם” (משנה תורה, ספר נזיקין, הלכות גניבה, פרק ט’, הלכה ה’). ↩

5. בדומה ל”מכה אביו ואמו” שגם בו האות ‘וָאו’ אין פירושה הוספה אלא חילוק. ↩

6. גם כאן האברבנאל חולק על פסיקתו של הרמב”ם שכתב: “גְנָבוֹ והוציאוֹ לרשותו ונשתמש בו ולא מְכָרוֹ… הרי זה פטור, שנאמר (דברים, פרק כ”ד, פסוק ז’): ‘גונב נפש מאֶחיו’ - עד שיבדילנו מאֶחיו ומקרוביו במכירה” (שם, הלכה ג’). ↩

7. למרות שכמובן יש להם בסיס גם בדיבר “כבד את אביך ואת אמך”. ↩

8. תהילים, פרק י”ט, פסוק י’. ↩