דרשה
לשבת

שמותיהם של קין והבל

קין והבל, בניהם של אדם וחוה, מסמלים שתי דרכים שונות בגישה לעולם ולעבודת הבורא.

התורה מספרת על עיסוקיהם של קין והבל: "ויהי הבל רועה צאן, וקין היה עובד אדמה"¹. שמו של קין נגזר מהמילה קניין, כמו שאמרה חוה בעת לידתו: "קניתי איש את ה'"². כלומר, עם לידת קין, קנתה חוה את חלקה בבניית העולם. כמו כן, רומז שמו של "קין", על קניינים נוספים, הקניינים החומריים אותם אהב, שלכן חיפש רווחים גשמיים מעבודת האדמה.

הבל לעומתו, בחר להיות רועה צאן כדי לזכות בכבוד של מנהיג החיות. עיסוקו של הבל היה פחות רווחי מזה של קין, שהרי בתחילת הבריאה היה אסור לאכול בשר³, והוא עשה זאת רק למען השררה והכבוד. ומכאן שמו "הבל" - משום שרדף אחרי הכבוד שהוא הבל ורעות רוח⁴.

חומריות או כבוד?

מאחורי הבחירה בין שני העיסוקים הללו, עמד ויכוח בין שני האחים, איזו עבודה טובה ורצויה יותר לפני הקדוש-ברוך-הוא. קין טען שמלאכתו יותר חשובה, שהרי הוא דואג לגידול מזון שנחוץ לכולם. הבל, לעומתו, טען שהעיסוק שלו נחשב יותר, שכן הוא מנהיג את עולם החי, ואילו קין מושל על עולם הצומח, הנחות מהחי.

כדי לבדוק עם מי הצדק, החליטו שני האחים להקריב קורבן מנחה, ולראות לאיזו מנחה ייעתר הקדוש-ברוך-הוא.

למעשה, ה' שעה אל מנחתו של הבל, כי הבל אמנם רדף אחרי הכבוד, אבל רעיית צאן היא עבודה חשובה מאוד, שכן רועה צאן צריך להיות אדם עם שכל ותבונה ועם רגישות ואכפתיות לכל כבשה. ואכן, מנהיגי ישראל כשלושת האבות - אברהם יצחק ויעקב, משה רבינו ודוד המלך, היו רועי צאן. קין, לעומת אחיו, בחר באדמה, וזאת למרות שהקדוש-ברוך-הוא אמר לאדם "ארורה האדמה בעבורך"⁵. קין בחר במרדף אחרי החומר. ולכן הקדוש-ברוך-הוא העדיף את מנחתו של הבל על פני זו של קין.

הדרך הרצויה לפני ה'

לאחר שהקדוש-ברוך-הוא לא שעה למנחתו, קין הגיב בכעס ובקנאה כלפי אחיו, ואף שפך את דמו. אמר לו הקדוש-ברוך-הוא: "הלא אם תיטיב שאת, ואם לא תיטיב - לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו ואתה תִּמְשָׁל בו"⁶. ה' אומר לקין שעדיין יש לו תקוה, והוא יכול למצוא עבודה נעלית עוד יותר מעבודתו של הבל.

כלומר: ה' פונה לקין ואומר לו: "למה נפלו פניך?", "הלא אם תיטיב שאת" - הלא יש לך אפשרות למצוא עיסוק שלם ויותר רצוי בעֵינַי מזה של אחיך. אך אם תבחר להישאר במקומך ובמצבך היום ולא תיטיב את מעשיך - החטא יארוב לך מעבר לפתח, ויצרך יסית אותך להשתוקק אל החטא ואל החומר.

לסיום מזכיר לו ה': "ואתה תמשל בו". עליך לזכור שבידך היכולת למשול ביצרך. מכאן אנו למדים כי לכל אדם ישנה בחירה חופשית ובידו הכוח והיכולת לבחור באיזו דרך ללכת.

1. בראשית, פרק ד', פסוק ב'. ↩

2. בראשית, פרק ד', פסוק א'. ↩

3. בראשית, פרק א', פסוק כ"ט. ועיין בבראשית, פרק ט', פסוק ג'. ↩

4. על פי קהלת, פרק ד', פסוק ד'. ↩

5. בראשית, פרק ג', פסוק י"ז. ↩

6. בראשית, פרק ד', פסוק ז'. ↩