דיבורו של הנחש
בסיפור חטא עץ הדעת, בו הנחש שידל את חוה לאכול מפרי עץ הדעת, מתעוררות מספר תמיהות.
ראשית, כיצד ייתכן שהנחש שוחח עם חוה? הרי לנחשים (מין החי) אין כוח הדיבור שהוא כוח מיוחד לבני האדם (מין המדַבר)?
אפשרות אחת להסברת הדברים היא, שבתחילת הבריאה הנחש ידע לדבר, ויכולת הדיבור נשללה ממנו לאחר חטא עץ הדעת, כחלק מעונשו. אולם הסבר זה אינו מספֵּק, שהרי עונש זה אינו מוזכר בתורה. ואם אכן כך היה, הרי נטילת הדיבור היא עונש חמור הרבה יותר מהעונש "על גחונך תלך"1 המפורש בתורה, והיה צריך לציין זאת במפורש.
בנוסף, אם הנחש הצליח להחטיא את חוה ובאמצעותה את האדם, מדוע נאמר עליו "והנחש היה ערוּם מכל חַיַּת השדה"?2 לכאורה היה צריך לומר שהנחש היה 'ערום' (ערמומי) מכל הנבראים, לא רק מהחיות, שהרי הצליח להחטיא את האדם, בחיר הבריאה!
הכל בראש
ניתן להסביר זאת באמצעות הסתכלות חדשה על משמעות הכתובים. אכן, הנחש מעולם לא דיבר עם חוה, שכן אינו יכול לדבר ולשוחח, וכל הדיון המתואר עם הנחש, התרחש למעשה בראשה של חוה, כאשר ממעשיו של הנחש היא הסיקה, מבלי שיאמר לה במפורש, שהיא יכולה לאכול מפרי עץ הדעת ולא יארע לה דבר.
הנחש היה ערום וחכם יותר מכל שאר החיות. ביטוי לכך ניתן בעובדה שהוא לא חיכה למזון שיגיע לסביבתו, אלא הלך לחפש מזון במקומות רחוקים יותר. כך הגיע הנחש לעץ הדעת ואכל מפריו. כאשר חוה ראתה את הנחש אוכל מעץ הדעת, ולא קרה לו דבר, החלה להרהר בדבר. הנה הנחש אוכל מן העץ מבלי שייגרם לו נזק. אם כן, גם אני יכולה. והתנהגותו של הנחש, נחשבת כ"אמירה" של הנחש לחוה. לכן, לא מתואר הנחש כחכם יותר מן האדם, אלא רק מחיית השדה. שכן הנחש לא הכשיל את חוה באמצעות דיבור ישיר, אלא חוה הגיעה לנפילה זו בעצמה, בעקבות המחשבות והמסקנות שלה.
'דעת' במשמעות של קשר
עוד יש לתמוה: מה גרם לחוה לחשוב שה' אסר גם לגעת בעץ הדעת (כפי שחוה אמרה לנחש3: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן, אמר א-לֹהים, לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו, פן תמותון"), על אף שהאיסור היה רק על אכילה מפריו?!
למילה "דעת" יש משמעות של קשר וקירבה חזקים, כפי שמתפרשת מילה זו בפסוק "והאדם ידע את חוה"4. גם "עץ הדעת" מבטא למעשה את אותה הקירבה והקשר שבין איש לאשתו. האיסור שהטיל הקדוש-ברוך-הוא על אכילה מפירותיו של עץ הדעת, מבטא את העובדה שקירבה רבה מדי בין איש לאשתו עשויה להיות שלילית. מזה באה טעותה של חוה שחשבה שהקירבה היא שלילית לחלוטין ויש לאסור כל מגע בעץ הדעת. היא חשבה שמקור האיסור הוא ברצון ה' שבני האדם לא יולידו ילדים, שכן, אז הם יהיו "יוצרי עולמות"5 כמוהו.
מסקנה זו הייתה מוטעית כמובן, שכן קירבה וקשר בין בני הזוג הם דבר חיוני וחיובי, ומצווה היא מאת ה', אלא שעליהם להיות בצורה הנכונה, ולצורך המטרה האמיתית.