דרשה
לשבת

האדם והבהמות יחדיו

בבריאת העולם נבראו ברואים רבים ושונים. בריאתם של כל נבראים אלו לא נעשתה ביום אחד, אלא נחלקה לכמה ימים ולפי חשיבותם של הנבראים. כלומר, בכל יום שעבר, ברא ה' נבראים חשובים ונעלים יותר מהבריאות שנבראו ביום שקדם לו[1].

לדוגמא: ביום החמישי ברא ה' את הדגים והעופות, הנחותים מבין בעלי החיים. (דבר זה בא לידי ביטוי בכך שהם מולידים את צאצאיהם באמצעות ביצים). למחרת לעומת זאת, ביום השישי, ברא ה' את בעלי החיים היונקים (החשובים יותר, בכך שמולידים את צאצאיהם בצורה ישירה).

הבנה זו שחלוקת הבריאה לימים נעשתה על פי חשיבותם, מעוררת שאלה עצומה. שהרי, ביום השישי, יחד עם בעלי החיים היונקים, נברא גם האדם. ברור לכל, שעל אף העובדה שגם האדם משתייך למין היונקים, הרי שמעלתו גבוהה ביותר על פני בעלי החיים. ראוי היה אם כן, שבריאת האדם תיעשה ביום נפרד, ולא יחד עם פרות, קרנפים, אריות וכדומה?!

מעלת האדם – השכל

מעלת האדם על יתר הנבראים היא בכך שהוא מדבר^[2] ומשכיל. האדם יכול ליצור קשר עם הסובבים אותו, להתבונן במציאות ולהבין דבר מתוך דבר. ובאמצעות כוחות אלו, יכול האדם לפתח ולקדם את העולם.

אולם, מעלתו זו של האדם על הנבראים השונים, שונה ממעלתם של יתר הנבראים זה על זה. בעוד שמעלתם של הנבראים היא בעצם קיומם, מעלתו של האדם נתונה לבחירתו^[3]. כלומר: מעלת הצומח על הדומם, אבן למשל, היא בכך שבצומח יש נפש חיונית והוא גדל ומתפתח, לעומת הדומם שהוא חומר שלא זז ולא משתנה. מעלה זו קיימת בצומח מבלי קשר אם הוא רוצה בכך או לא. כך הוא גם במעלת החיות על פני הצומח.

אך מעלתו של האדם היא כפי שהוסבר, השכל שלו. מעלה זו בא לידי ביטוי רק באם האדם משתמש בשכלו. אדם שיבחר לא להשתמש בשכלו, יוכל להתנהג ממש כמו בהמה. הוא יקום בבוקר, יאכל קצת, ינוח, שוב יאכל ויחזור לישון וכו'.

לא להיות בהמה!

זו היא הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו באותו היום יחד עם הבהמות. כדי להזכיר לנו, ולומר לנו: הסתכלו מסביב – רואים את הפרה הזו שלועסת עשב? אם לא תעבדו ותשתמשו בשכל שלכם אתם תראו בדיוק כמוה! ישנים, אוכלים וחוזר חלילה!

האדם יכול לבחור האם להמשיך לחשוב רק על צרכיו הגשמיים, ולהישאר שווה ערך לבהמה, חלילה, כנאמר^[4]: "ומותר האדם מן הבמה אין". או לחילופין, לממש את הפוטנציאל הגלום בו ולעבוד את ה', להוסיף טוב ולעלות מעלה מעלה.

[1] כנראה בחוש, מיכולות הברואים ופרטיהם, מפותחים יותר ופחות.

[2] ספר הכוזרי מאמר ראשון, פסקאות ל-ל"ה (עפ"י תרגום אבן טיבון)

[3] ראה בהרחבה תפארת ישראל ג'

[4] קהלת, פרק ג', פסוק י"ט