האדם והבהמות יחדיו
בבריאת העולם, ברא ה' ברואים רבים ושונים. הבריאה לא הייתה ביום אחד, אלא נמשכה שישה ימים, שבמהלכם נבראו היצורים לפי חשיבותם. כלומר, תחילה ברא ה' את הברואים הפחות חשובים, ומידי יום יצר נבראים חשובים ונעלים יותר מאלו שנבראו ביום שקדם לו1.
לדוגמא: ביום החמישי ברא ה' את הדגים והעופות, הנחותים מבין בעלי החיים (המביאים צאצאים באמצעות ביצים), ולמחרת, ביום השישי, ברא ה' את בעלי החיים היונקים החשובים יותר (המביאים צאצאים בצורה ישירה).
ונשאלת השאלה: אם הבריאה נחלקה למספר ימים לפי רמת חשיבותם של הנבראים, מה פשר העובדה שהאדם נוצר ביום השישי, היום שבו נבראו בעלי החיים היונקים? הרי ברור שעל אף העובדה שגם האדם משתייך למשפחת היונקים, הוא נעלה מבעלי החיים לאין שיעור, והיה מן הראוי שבריאת האדם תיעשה ביום נפרד, ולא ביום שבו נבראו פרות, קרנפים וכדומה!
יתרון האדם - השכל
יתרון האדם על יתר הנבראים, הוא בעובדה שהאדם ניחן בשכל וביכולת דיבור2. האדם יכול ליצור קשר עם הסובבים אותו, להתבונן במציאות ולהבין דבר מתוך דבר, ובאמצעות יכולות אלו, האדם מסוגל לפתח ולקדם את העולם.
יתרון האדם על שאר הנבראים, שונה מיתרונות שאר הנבראים זה על זה. בעוד שמעלתם של הנבראים היא בעצם קיומם, מעלתו של האדם נתונה לבחירתו3. כלומר: מעלת הצומח על הדומם, למשל, היא שבצומח יש נפש חיונית והוא גדל ומתפתח, לעומת הדומם שלא משתנה, ותכונה זו קיימת בצומח מטבעו ולא תלויה ברצונו. כך גם לגבי היתרונות של בעלי החיים על פני הצומח.
לעומת זאת, היתרון של האדם כיצור משכיל ומדבר, נתון לרצונו. מוֹתַר האדם מן הבהמה, בא לידי ביטוי רק אם האדם אכן יבחר להשתמש בשכל שניתן לו ולהפעילו. ואילו אדם שיבחר שלא להשתמש בשכלו, יבלה את זמנו באכילה ושתייה, מנוחה ושינה - יהיה דומה לבהמה.
יש בחירה
לכן הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם באותו יום בו נבראו הבהמות. יש כאן קריאה לבני האדם: הסתכלו מסביב - רואים אתם את הפרה שלועסת עשב? אם לא תשתמשו בשכל שניתן לכם, חייכם עלולים להיות דומים לחייה - ישנים, אוכלים ושותים - וחוזר חלילה!
האדם יכול לבחור האם להיות שקוע רק בצרכיו הגשמיים ולהיות שווה-ערך לבהמה, חלילה, כנאמר4: "ומוֹתַר האדם מן הבהמה אָיִן". או לחילופין, לממש את הפוטנציאל הגלום בו, לעשות שימוש בשכלו לעבודת ה', להוסיף טוב ולהתעלות מעלה מעלה.

