דרשה
לשבת

יובל היא, יובל היא, יובל היא

בציווי על שנת היובל, התורה חוזרת שלוש פעמים על המילים “יובל היא תהיה לכם”, ככתוב: “וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ, יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ"¹. “יוֹבֵל הִוא, שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם. לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ, וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ"². “כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם, מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָה”³.

ונשאלת השאלה:

לשם מה נועדה החזרה המשולשת הזו?

גם בשכר ובסיבה לקיום היובל ישנה כפילות, ככתוב: “וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח"⁴. “וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ”⁵.

ואף כאן נשאלת השאלה:

לשם מה הדברים נכפלים - “וישבתם על הארץ לבטח”, ושוב - “וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ”?

שלושה ציוויים שונים ליובל

להבהרת הדברים, יש להקדים כי על ‘שנת היובל’ ישנם שלושה ציוויים מיוחדים, והתורה חוזרת עליהם שלוש פעמים.

“וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ” - זהו הציווי על שחרור העבדים, כאשר ב’שנת היובל’ חוזרים כל ישראל להיות בני-חורין.

“יוֹבֵל הִוא… לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ” - הציווי על שביתת הקרקע, ואיסור זריעה וקצירה ב’שנת היובל’.

“בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת, תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ” - הציווי על חזרת כל הנחלות לבעלים המקוריים, כפי שהיה בחלוקת הארץ במִצְוַת הקדוש-ברוך-הוא.

וכנגד שלושת הציוויים השונים, נאמר שלוש פעמים “יובל היא תהיה לכם”.

הבטחת הארץ והפירות

ומכאן לכפילות נושא הישיבה בארץ לבטח:

הביטויים “וישבתם על הארץ לבטח”, ו”וישבתם לבטח עליה”, אכן דומים מילולית, אבל במשמעות - הם שונים לחלוטין זה מזה.

בדברי התוכחה בפרשת “בחוקותי” נאמר בתורה, שהגלות מן הארץ באה בעוון אי-שמירת השמיטה, ככתוב: “אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הָשַּׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם, אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ"⁶.

בהתאם לכך, משמעות האמירה “וישבתם על הארץ לבטח” היא שבזכות קיום חוקיו ומשפטיו של הקדוש-ברוך-הוא במצוות השמיטה והיובל, בני ישראל לא יִגלו מן הארץ.

ואילו האמירה “וישבתם לבטח עליה”, מתייחסת לסיבה נוספת. מִצְוַת השמיטה היא מבחן אמוני גדול מאין כמוהו, בעיקר לאלו שפרנסתם היחידה היא מגידולי הקרקע, והקדוש-ברוך-הוא מבטיח למי שישמור את השמיטה, כי למרות שביתתו, הארץ תיתן לו את פִּרְיָהּ בעין יפה, והוא לא ייאלץ לִגְלוֹת ממנה ולחפש תבואה ומזון בארצות אחרות ובשדות זרים - “וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ”.

1. ויקרא, פרק כ”ה, פסוק י’. ↩

2. שם, פסוק י”א. ↩

3. שם, פסוק י”ב. ↩

4. שם, פסוק י”ח. ↩

5. שם, פסוק י”ט. ↩

6. פרק כ”ו, פסוק ל”ד. ↩