למה 'וקִדשתם' דווקא את היובל?
התורה אומרת על שנת היובל: "וקִדשתם את שנת החמישים שנה"1, וכן: "קודש תהיה לכם"2. משמעות המושג 'קדוּשה' היא 'הבדלה'. ואכן, בשנת היובל האדם פורשׁ מעבודה ומתמקד בעבודת ה' מתוך פרישוּת מענייני העולם הזה המסיחים את הדעת מעבודת ה'.
לא רק בשנת היובל התורה מְצַוָּה על התנהגות ברוח זו. גם בשנת השמיטה מְצַוָּה התורה על אותם עניינים של פרישׁה והבדלה מהעיסוקים השגרתיים של החיים והתמקדות בתורה ובעבודת השם, אך ביחס לשמיטה התורה לא מזכירה את המושג קדושה.
ונשאלת השאלה:
מה ההבדל בין היובל לשמיטה? למה רק ביובל התורה מדברת על קדושה ולא מזכירה זאת גם לגבי שנת השמיטה?
בין שבת למתן תורה
להבהרת הדברים נקדים כי בציווי על היובל נאמר שלוש פעמים "תהיה לכם"3.
ונשאלת השאלה:
מדוע התורה משלשת את המילים "תהיה לכם" בעוד שלכאורה היה די לומר זאת פעם אחת? ואם חשוב להוסיף "תהיה לכם" בכל פעם שמזכירים את היובל, למה יש מקום אחד4 שבו התוספת הזו לא מוזכרת?
ההסבר לכך הוא, שהשמיטה והיובל דומים אך גם שונים, וכל אחד מהם בא לעורר עניין אחר.
השמיטה באה לעורר את האמונה בכך שה' ברא את העולם בשישה ימים, ואחריהם באה השבת שהיא יום המנוחה. כנגדם יש שש שנים של עבודה שאחריהן באה שנת השמיטה בה שובתים מעבודה.
ואילו היובל הוא כנגד מתן תורה, ובא לעורר את האדם להיזכר בקבלת התורה, ולהחיות אצלו את התורה כנתינתה בסיני.
דמיון משולש למתן תורה
ועל כן, דווקא בשנת היובל התורה מדברת על קדוּשה, כי בשעת מתן תורה בני ישראל התקדשו מכל העמים, וכן נאמרה קדושה במתן תורה5.
ומאחר והיובל הוא כנגד מתן תורה, ניתנו בשנת היובל שלושה עניינים שהם בדומה לשעת מתן תורה:
ראשית, שחרור העבדים6, כמו בשעת מתן תורה, שבני ישראל היו אז בני חורין לאחר שיצאו ממצרים והשתחררו מעבדותם לפרעה.
שנית, השביתה מעבודת השדה7, כמו בשעת מתן תורה, כשבני ישראל היו פרושים מכל ענייני העולם ולא עסקו בזריעה וקצירה.
ושלישית, הֲשָׁבַת הקרקעות לבעליהן. כמו בשעת מתן תורה, כשהארץ הייתה שייכת לכל בני ישראל (לפני חלוקתה לשבטים), ועדיין לא הייתה לכל אחד מהם בנפרד נחלת שדה וכרם, גם ביובל הנחלות שבות לקדמותן.
ולכן דווקא באותם שלושה מקומות כותבת התורה 'יהיה לכם', וזאת כדי לעורר את האדם לשוב אל התחושות של מתן תורה, ולהתחזק בלימוד התורה וקיום המצוות.