למה לא הוזכרה שמיטת כספים?
מצוות שנת השמיטה, עוסקות גם בשמיטת קרקעות וגם בשמיטת כספים.
בפרשת השבוע, פרשת "בהר", התורה מְצַוָּה רק על שמיטת הקרקעות. ואילו את הדינים של שמיטת כספים, התורה מפרטת רק בפרשת "ראה".
וצריך להבין:
מהו טעם החלוקה בין שתי מצוות השמיטה, ולמה מִצְוַת שמיטת כספים לא מופיעה כאן, באותה פרשה בה מופיעה מִצְוַת שמיטת קרקעות?
לביאור הדברים, יש לעמוד על סדר הציוויים שנמסרו על-ידי משה רבינו עד עתה.
המשכן והמסתעף
הדבר הראשון שמשה לימד את בני ישראל לאחר שירד מהר סיני בפעם השנייה, היה הציווי על עשיית המשכן, שבא כחלק מהכפרה של בני ישראל על חטא העגל, ועל-מנת להשיב את השכינה לשכון בקרֶב בני ישראל.
בהמשך לציווי על בניית המשכן, משה רבינו המשיך ולימד את בני ישראל דברים נוספים שקשורים בעקיפין ובמישרין להשראת השכינה ולבניית המשכן.
משה ציווה את בני ישראל על בניית המשכן1 ועל הקורבנות2, ולכן הוא מצמיד להם את דיני הכשרות של הבהמות והחיות. לאחר מכן, משה מדבר על דיני קדושה וטהרה, וכן דיני מצורע וזב, שגם הם קשורים לקדושה והיטהרות.
הנושא הבא בספר "ויקרא", הוא הציוויים על העריות, שגם הם קשורים בהיטהרות ובשמירה על קדושתם של בני ישראל. משם משה ממשיך ומְצַוֶה את הכוהנים על דיני הטהרה המיוחדים להם, ולאחר מכן, ממשיך בציוויים על המנורה ועל 'לחם הפנים' ושמירת המקדש.
רק לאחר סיום כל הדינים האלה, שכאמור קשורים למשכן, משה עובר לצוות את בני ישראל ציוויים נוספים שניתנו לו בהר סיני.
לכן הפרשה נפתחת במילים: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר"3. שכן, הציוויים שמשה מוסר בפרשה זו, הם המשך של הדברים ששמע בהר סיני.
שמיטה מסוג שונה
הדבר הראשון שמשה מְצַוֶה את בני ישראל, לאחר סיום כל מה שכלול במשכן, ההכנה אליו, ההיטהרות, וכל הדינים הנלווים, הוא המצוות שקשורות בכניסה לארץ ישראל - מצוות התלויות בארץ.
המִצְוָה הראשונה מבין אלה, היא מִצְוַת השמיטה המתקיימת רק בארץ ישראל, ואת שבע השנים מתחילים למנות רק משעה שבני ישראל נכנסו לארץ4.
לכן התורה מציינת כאן רק את שמיטת הקרקעות, שהיא מצוה התלויה בארץ, וכמוה גם מִצְוַת היובל. ואילו שמיטת כספים אמנם זמן דיניה כזמן שמיטת הקרקעות, אבל איננה תלויה הארץ, ולכן היא מופיעה בפרשה אחרת.
מכאן אפשר ללמוד את החשיבות שהתורה נותנת למצוות התלויות בארץ, כך שלאחר כל המצוות הקשורות במשכן, השמיטה שהיא מצוה התלויה בארץ, היא המצוה הראשונה שהתורה מְצַוָּה את בני ישראל.