עונש או טבע?
אחד העונשים שהוטלו על האישה בעקבות חטא עץ הדעת, היה שמעתה ואילך, כל לידה תהיה 'בעצב', מתוך צער וייסורים. אולם, לכאורה יש לתמוה מה טיבו של העונש הזה, הרי העובדה שהיריון ולידה כרוכים בצער וקושי, הוא דבר טבעי והגיוני?1
גם לגבי העונש הנוסף שנגזר על האישה, "ואל אישך תשוקתך", נשאלת השאלה: הרי גם אצל בעלי החיים יש תשוקה של הזכר והנקבה זה לזו, ואם כן מדוע מדובר בעונש? גם ההמשך, "והוא ימשול בך", נראה בכלל כברכה, שכן זו ברכה לבית כאשר יש מי שמוביל, כמו בכל עסק או ארגון שאינו יכול להתנהל עם שני ראשים, ולמען הסדר הטוב ראוי שיהיה ברור מי מנהיג אותו.
שינוי בתוכנית המקורית
ההסבר לכך הוא שכל העונשים שקיבלה האישה, הם תוצאה של הקללה שהתקלל האדם שלא יחיה לעַד2. אילו בני האדם היו חיים לנצח, כל אישה הייתה יולדת פעם אחת בלבד, שאם לא-כן, העולם לא יכיל את המוני בני האדם. לאחר שנגזר על האדם שימיו יהיו קצובים, ניתנה לכל אישה האפשרות ללדת פעמים רבות.
הדבר נרמז גם בדברי ה': "הרבה ארבה עצבונך והריונך". לפי התכנית המקורית, כל אישה הייתה עתידה להרות וללדת פעם אחת, אבל מעתה כל אישה תוכל ללדת כמה וכמה פעמים. לכן, מעתה צער ההיריון והלידה יהיה גדול בהרבה, בכל לידה מחדש, ולא רק פעם אחת ויחידה.
זו גם משמעות האמירה "בעצב תלדי בנים", המתייחסת אף לגידול הילדים. כמובן, הקושי, העמל והטורח בגידול ילדים רבים, גדולים בהרבה מאשר בגידול ילד אחד בלבד.
נדר היולדת
גם העונש "ואל אישך תשוקתך והוא יִמְשָׁל בך" הוא נגזרת של המעבר מהיריון בודד להריונות רבים. על פסוק זה אומר המדרש3: "ואל אישך תשוקתך - בשעה שהאישה יושבת על המשבר [עומדת ללדת], אומרת: 'אינני נזקקת לבעלי מעתה'. והקדוש-ברוך-הוא אומר לה: 'תשובי לתשוקתך - תשובי לתשוקת אישך'. ולפי שהיא אומרת איני נזקקת, חייבת קורבן בשעה שתבוא למקדש".
כלומר, הקושי והכאב בלידה, גורמים לאישה לנדור שלעולם לא תחזור ללדת. אבל לאחר מכן, היא ממשיכה ללדת, למרות הנדר. ומאחר שלא קיימה את נדרה, עליה להביא קורבן לכפרה בכל לידה נוספת.
מכאן שגם העונש של "ואל אישך תשוקתך" קשור בשינוי מהאפשרות ללדת פעם אחת בלבד, ליכולת ללדת פעמים רבות. נוצר מצב שבו למרות שלידה כרוכה בקושי וצער, והאישה הייתה אמורה לפרוש מבעלה כדי למנוע מעצמה את סבל הלידה, למעשה היא משתוקקת לבעלה ויולדת ילדים נוספים.
לשון האברבנאל: "ומזה תדע שאינו [=כאב הלידה] מכלל הקללה "בעצב תלדי בנים", כי הוא דבר טבעי שהאישה תסבול כאבים חזקים בעת הלידה, אבל הייתה הקללה ריבוי ההריונות והלידות שאליהם יימשכו ריבוי כאבים". וכמבואר לקמן. ↩
בראשית, פרק ג', פסוק י"ט: "עד שובך אל האדמה" - האברבנאל מסביר שזו קללה נוספת - המוות. ↩
בראשית רבה, פרשה כ', פיסקא ז'. ↩