הגירוש מגן-עדן
התורה מספרת כי לאחר חטא עץ הדעת, הקדוש-ברוך-הוא גירש את אדם וחוה מגן-עדן. ובהקשר זה אומר ה': "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם"1. לפי פשוטו, הדברים תמוהים האם הקדוש-ברוך-הוא, כביכול, חושש? האם אכן כוונת הדברים היא שעל ידי האכילה מפרי עץ הדעת, האדם היה יכול להפוך להיות כמו אלוקים?
"אמת ושקר" מול "טוב ורע"
אומר על כך הרמב"ם2: לפני חטא עץ הדעת, אדם הראשון ידע והכיר באמת ובשקר כמו הקדוש-ברוך-הוא והמלאכים, ולאחר שאכל מעץ הדעת - הוא נהפך ל"יודע טוב ורע".
כלומר: אמת ושקר הם מושגים מוחלטים. יש רק אמת אחת, וכל מה שלא מותאם לאמת (אמת שלימה), הוא שקר מוחלט. טוב ורע, לעומת זאת, הם מושגים שתלויים בפרשנות, בנורמות ובמוסכמות, ולכן הם נתונים לשינויים על פי דעתו של האדם. לכן, העובדה שהאדם נהיה יודע "טוב ורע" איננה מעלה, אלא ירידה מדרגתו הקודמת בה ידע "אמת ושקר". זהו, אם כן, פירוש דברי הקדוש-ברוך-הוא "הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע": כך האדם חשב בטעות, שכעת כשהוא יודע את הטוב והרע על בוריים אזי זאת היא ה'אמת'. על כך אומר הקדוש-ברוך-הוא, שאין זה כך, אלא האמת האמיתית היא במציאות ובמונחים של "אמת ושקר", ולא של "טוב ורע".
כל עוד האדם היה מוּנָע מטוב ורע שהם מונחים יחסיים, לא היה בדעתו שעליו לעשות תשובה, ועל כך אומר הקדוש-ברוך-הוא: "פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעולם". בדברים אלו, הקב"ה לא מביע חשש מפני שינוי במצבו של האדם לדרגת 'אֶ-ל', כביכול, אלא דווקא תקווה שישוב האדם בתשובה, ויחזור לדרגתו הנעלית בה היה קודם החטא, כשידע רק "אמת ושקר". משמעות המילה "פן" היא "אולי", והקב"ה מביע תקווה: אולי האדם יעזוב את דעותיו הכוזבות, וישוב לדרך החיים לדעה האלוקית, וזאת על ידי שיקיים את הציווי ולא ימשיך לאכול מפרי העץ. אך לאחר שהאדם לא אמר "פשעתי", ולא גילה סימני חרטה אלא השתמש בתירוצי סרק - הוא גורש מגן-עדן.
הכרובים ולהט החרב המתהפכת
גם לאחר שהקדוש-ברוך-הוא העניש את האדם וגירש אותו מגן-עדן לעבודת האדמה והחומר, כי זו הדרך בה בחר האדם, עדיין נשאר לאדם פתח לתשובה3, ולשם כך הציב ה' בשערי גן-עדן את הכרובים.
הכרובים מסמלים את שכלו של האדם, ו"להט החרב המתהפכת"4 היא סמל לעולם החומר שמושך את האדם אליו. שני כוחות אלו, ניצבים מקדם לגן-עדן ושומרים את "דרך עץ החיים". הם מזכירים לאדם שאמנם הוא ירד ממדרגתו כיודע את האמת האלוקית המוחלטת - להשכלה אנושית מצומצמת, אבל אם ישתמש בשכלו בתבונה ויחפש את האמת האלוקית, הוא יידע לעקוף את השקרים של עולם החומר וייפתחו בפניו שערי גן-עדן, לחיי נצח וטוב אמיתי.
בראשית, פרק ג', פסוק כ"ב. ↩
מורה נבוכים, חלק א', פרק ב'. אבל עיין בפירוש האברבנאל לבראשית, פרק ג', פסוק כ"ב, דיבור-המתחיל "האמנם", מה שכתב על דברי הרמב"ם שם. (ועיין גם בפירוש המלבי"ם לבראשית, פרק ב', פסוק ט', דיבור-המתחיל "וכן מה ששאלנו"). ↩
בראשית רבה, פרשה כ"א, פיסקא ו': "'ועתה פן ישלח ידו', אמר רבי אבא בר כהנא: מלמד שפתח לו הקדוש-ברוך-הוא פתח של תשובה 'ועתה', אין 'ועתה' אלא תשובה, שנאמר (דברים, פרק י', פסוק י"ב): 'ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מֵעִמָּךְ' וגו'". ↩
בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד. ↩