דרשה
לשבת

השחיטה בקרב הענקים

בפרשתנו, פרשת "שמיני", מְצַוֶּה הקדוש-ברוך-הוא את משה ואהרן ללמד את בני ישראל אלו בעלי-חיים מותרים באכילה: בבהמות ובחיות - ה'מעלה גרה' ו'מפריסה פרסה שסועה'¹, בדגים - כל דג שיש לו סנפיר וקשקשת², וכך הלאה.

על הפסוקים העוסקים בדגי הים, מביא המדרש³ את הפסוק "לויתן זה יצרת לשחק בו"⁴, ודורש: "בהמות ולויתן הם קניגון⁵ של צדיקים לעתיד לבוא". בימות המשיח, הלוויתן ישחט את שור הבר בסנפיריו, שור הבר יהרוג את הלוויתן בקרניו, והצדיקים יאכלו משניהם - שחיטה שהקדוש-ברוך-הוא יתיר באופן חריג ויוצא מן הכלל.

השור והלוויתן - כמשל

מהו ההסבר למדרש המקורי והמסתורי הזה? מדוע בימות המשיח, שחיטה שכזו תתיר את בשר שור הבר באכילה?

לפי תורת החסידות⁶, המבארת את פנימיות הדברים, שור הבר והלוויתן מייצגים שני סוגי צדיקים, ושתי דרכים בעבודת ה'.

לוויתן מסמל את הצדיקים שעבודתם רוחנית נעלית ודבֵיקות בקדוש-ברוך-הוא, מלשון "הפעם יִלָוֶּה אישי אליי"⁷. הם בבחינת 'דגי הים' מ'עלמא דאתכסיא' (העולם הנסתר): כמו הדגים השטים מקצה העולם ועד קצהו, הם עולים בזריזות מדרגה לדרגה, בקרירות ובנחת, ללא להט ורתיחת הדמים. כמו רבי שמעון בר יוחאי, שבמערה, כשלא יכול היה לקיים מצוות מעשיות, קיים אותן בכוונת הלב וייחודים עליונים.

לעומת זאת, שור הבר מסמל את הצדיקים שעבודתם בירור ותיקון העולם הגשמי. כמו השור, המסמל את הכוח הפיזי ועבודת האדמה ("ורב תבואות בכוח שור"⁸), הם פועלים בתוך העולם החומרי והופכים אותו לכלי לקדושה. הם מ'עלמא דאתגליא' (העולם הגלוי), כ'שור' החי ביבשה, ועבודתם בבחינת "רשפי אש", בלהט והתלהבות. "שור הבר" מזכיר את "בר לבב"⁹ - לב זך ונקי, שגם לב-הבשר שלו הזדכך, והוא מסוּר לה' לבדו¹⁰.

הגשמת המטרה

עם ביאת המשיח, יאחד הקדוש-ברוך-הוא בין שני סוגי הצדיקים. מלחמת השור והלוויתן מסמלת את האיחוד בין העבודה בגשמיות לעבודה ברוחניות: העובדים בגשמיות יזכו לדבֵיקות בבורא, והעובדים ברוחניות יגלו את מעלת העבודה בגשמיות, שעל-ידה נעשה בירור עולם החומר - תכלית הבריאה¹¹.

שחיטת שור הבר על-ידי הלויתן מסמלת את העלאת הצדיקים מ'עלמא דאתגליא' (קיום מצוות מעשיות) לדרגה נעלית יותר, על-ידי הצדיקים מ'עלמא דאתכסיא' (ייחודים עליונים). והריגת הלויתן על-ידי שור הבר מסמלת את ההיפך: גם לעבודת ה' בגוף ובגשמיות יש מעלה, כמו אכילת בשר ביום טוב לקיום "ושמחת בחגך".

כאמור, לשני הסוגים של עבודת ה' יֶשְנה ייחודיות משלה, ודבר זה יתגלה לעתיד לבוא.

1. ויקרא, פרק י"א, פסוק ג'. ↩

2. שם, פסוק ט'. ↩

3. ויקרא רבה, פרשה י"ג, פיסקא ג'. ↩

4. תהילים, פרק ק"ד, פסוק כ"ו. ↩

5. מלחמה בין חיות הנעשית לשם שחוק. ↩

6. 'ליקוטי תורה', פרשת שמיני, דף י"ח, א', ואילך. ↩

7. בראשית, פרק כ"ט, פסוק ל"ד. ↩

8. משלי, פרק י"ד, פסוק ד'. ↩

9. תהילים, פרק כ"ד, פסוק ד'. ↩

10. ראה מאמרי אדמו"ר הזקן - על מאמרי רז"ל, עמוד קמ"ט. ↩

11. ספר התניא, ליקוטי אמרים, פרק ל"ו, על-פי מדרש תנחומא, פרשת נשא, סימן ט"ז. ↩