קרב מופלא
חלקה השני של פרשתנו, נפתח בדיני מאכלות אסורות, ומפורטים בו החיות, הבהמות והדגים המותרים באכילה, וכן העופות האסורים באכילה.
המדרש1 מתייחס לפסוקים העוסקים בציוויים לגבי סוגי הדגים הכשרים, ומספר על 'משחק' מופלא שיתרחש בביאת המשיח. שור הבר ולוויתן, שני בעלי-חיים ענקיים, יתמודדו זה מול זה בקרב סוער: "בהמות נותץ ללוויתן בקרניו וקורעו, ולוויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו (הורגו) וכו'". בסיומו של הקרב הגדול, הצדיקים ייהנו מסעודת מלכים, בה יאכלו את בשרם של שור הבר והלוויתן.
המדרש פותח צוהר לעולם נסתר, ובתורת החסידות מוסבר על כך, ששור הבר והלוויתן מסמלים שני סוגי צדיקים העובדים את ה' בשתי דרכים שונות. הלוויתן מסמל את הצדיקים שעבודתם היא בדבֵיקות רוחנית עליונה בבורא. לעומתם, שור הבר מייצג את הצדיקים הפועלים לתיקון העולם הגשמי, והופכים את העולם החומרי למקום קדוש.
ההסכם המוּכָּר
המאבק בין השור והלוויתן, ולמעשה בין שני סוגי הצדיקים, רלוונטי גם אלינו.
גם כיום קיימת אבחנה בין שני אבות-הטיפוס2 המפורסמים - יששכר וזבולון, שני בני יעקב. יששכר מייצג את לומדי התורה המנותקים מעולם החומר, בעוד זבולון מסמל את אנשי העבודה והמסחר, הנמצאים במגע מתמיד עם העולם הגשמי3.
על פני השטח, החיים של יששכר נראים נשגבים יותר, כמו הלוויתן המנותק מהחיים הארציים המגבילים, השוחה בין קצות האוקיינוס, גם לומדי התורה זוכים להערכה מיוחדת, מפני דבֵיקותם הרוחנית. עם זאת, סעודת שור-הבר והלוויתן לעתיד לבוא מלמדת שגם לזבולון, אנשי העבודה והמסחר, יש תפקיד חשוב בקדושת העולם. העבודה בעולם הגשמי, מגשימה את תכלית הבריאה - להפוך את החומר לכלי לקדושה, וליצור להקב"ה "דירה בתחתונים) "בעולם הזה, התחתון)4.
כל אחד תורם
המחלוקת הידועה בין רבי שמעון בר-יוחאי ורבי ישמעאל, בנושא העיסוק בעבודה גשמית יומיומית5, ממחישה את הדברים. רבי ישמעאל מבסס את דבריו על הפסוק המוּכר מקריאת-שמע "ואספת דגנך"6, וטוען שהעבודה היא המצב הרצוי לכתחילה. לעומתו, רבי שמעון בר-יוחאי סבור, שעבודה היא רק אילוץ, מצב של 'בדיעבד' כאשר לא מקיימים את רצון ה'.
ועל הוויכוח בין השניים, נאמר שם בתלמוד: "הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידם. [והרבה עשו] כרבי שמעון בר-יוחאי ולא עלתה בידם". כלומר, דרכו של רבי שמעון מתאימה ליחידי סגולה בלבד, אך לרוב האנשים מתאימה דרכו של רבי ישמעאל - שילוב תורה עם עבודה ופרנסה. כך, העבודה עצמה הופכת לכלי לקדושה.
זוהי ההוראה שמלמדת אותנו הסעודה המשותפת של בשר שור-הבר והלוויתן שתיערך לעתיד לבוא. לאף אחד מבין השניים, אין עדיפות מוחלטת על השני. גם יששכר וגם זבולון חשובים, כל אחד בדרכו הייחודית, וכל אחד מהם תורם בדרכו לקידוש העולם והגשמת מטרת בריאתו.