האברבנאלבין המניין הראשון למניין השני
"וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים, שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"
במדבר, פרק א', פסוק מ"ו
מה פשר המספרים הזהים?
בסיומו של המניין בפרשתנו, עומד מספר הגברים בעם ישראל מגיל עשרים עד גיל שישים, על 603,550. וראו זה פלא: אם נדפדף אחורה למניין בפרשת כי-תשא שנערך כחצי שנה קודם לכן, יתברר שמספרם זהה - "… לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים"1!
והדבר תמוה מאוד:
אין ספק שבמהלך חצי השנה שחלפה בין שני המִפקדים, היו צעירים בני תשע-עשרה שהגיעו לגיל עשרים וכן להיפך, מבוגרים שחצו את גיל שישים. בנוסף לכך, מסתבר שהיו אנשים שמתו בפרק הזמן הזה, מסיבות כאלו ואחרות. אם כן, כיצד ייתכן שהמניין נותר בדיוק כשהיה?
השנה או התאריך?
מפרשים רבים עמדו על השאלה הזאת. רש"י תירץ שגילם של הנמנים לא נִספר מהתאריך שבו כל אחד מהם נולד אלא לפי השנים. כלומר, גם מי שנולד בחודש מסוים בתחילת השנה, וגם מי שנולד בחודש אחר באותה שנה, נחשבים בני אותו גיל ושניהם יִגדלו בשנה בחודש תשרי של השנה הבאה.
המניין הראשון, באמצעות מחצית השקל, המוזכר בפרשת כי-תשא היה אחרי יום הכיפורים, לאחר שהקדוש-ברוך-הוא סלח לעם ישראל על חטא העגל, והתחילו ההכנות לבניית המשכן. המניין בפרשתנו נערך בחודש אייר של אותה שנה, ולכן הגילאים של הנמנים לא השתנו.
ואולם הרמב"ן2 תמה על פירוש רש"י:
לשיטתו של רש"י עולה כי במשך כחצי שנה, מיום הכיפורים עד ראש-חודש אייר, לא מת מכל בני ישראל אפילו אדם אחד, דבר שאינו מסתבר כלל. גם ההסבר של רש"י שהגיל נקבע לפי השנה ולא לפי תאריך יום ההולדת, מעורר תמיהה: מדוע שהגיל של הנמנים ייקבע על-פי השנה שבה הם נולדו, ולא על פי גילם האמיתי לפי היום והחודש בו נולדו? הרי אם הגיל נקבע לפי שנת הלידה, נמצא שאנשים נחשבים בני אותו גיל, למרות שנולדו במרחק של כמעט שנה זה מזה!
כמה גדולה ההשגחה
הרמב"ן מציע פירוש אחר לתוצאה הזהה בשני המִפקדים. לשיטתו, במניין הראשון לא נבחרו עדיין הלויים לשרת בקודש, ולכן הם נימנו יחד עם כל עם ישראל, ואילו במניין השני, בו מדובר כאן, מפורש בתורה: "וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"3. אם כן, הגידול הטבעי של בני ישראל במהלך החודשים שבין שני המניינים, היה בערך בעוד 22,000 נפש, אלא כיוון שבמניין השני הלויים לא נימנו עם כל ישראל4, המספרים התקזזו ומספר הנמנים נשאר 603,550.
הרלב"ג5 מפרש באופן שונה. לשיטתו, הלויים לא נימנו בשני המניינים, אלא שמספר האנשים שגילם השתנה מ-19 ל-20 ומספר האנשים שגילם השתנה מ-60 ל-61 היה שווה בדיוק. זו הסיבה שמספר הפקודים נותר בדיוק כשהיה.
כך או כך, מאחר שבאותם ימים אנשים לא האריכו ימים, העובדה שמספר האנשים בגילאי העשרים ומספר האנשים בגילאי השישים היו שווים, מעידה עד כמה גדולה השגחתו של הקדוש-ברוך-הוא על עמו ישראל.