ספר המסע במדבר

גם בסיני וגם באוהל מועד?

ספר במדבר פותח בציווי של הקדוש-ברוך-הוא למשה למנות את בני ישראל, ככתוב: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר".

ונשאלת השאלה:

יש דיבורים שנאמרו למשה "מאוהל מועד", וישנם דברים שהקדוש-ברוך-הוא ציווה את משה עוד בהיותם בהר סיני. אם כן, מה פשר הסתירה, לכאורה, בציווי לגביו נכתב שהוא נאמר גם "במדבר סיני" וגם "באוהל מועד"?

היה מקום ליישב את הסתירה בפשטות: כוונת הכתוב היא שהקדוש-ברוך-הוא דיבר עם משה מתוך 'אוהל מועד' ששכַן ב'מדבר סיני'.

ואולם בפעם הראשונה בתורה - בתחילת ספר ויקרא, בה נאמר שהקדוש-ברוך-הוא מדבר עם משה מ'אוהל מועד', לא מצאה התורה לנכון לפרט היכן היה המיקום של 'אוהל מועד', וגם לא מתי נאמר הציווי. אם כן, מדוע כאן, בתחילת ספר במדבר, גם "במדבר סיני" וגם "באוהל מועד"?

הדגש בפתיחת ספר 'ויקרא'

ההסבר הוא, שספר 'ויקרא' נפתח מיד לאחר סיום התיאור על הקמת המשכן בסוף ספר 'שמות'. ומאחר שספר 'ויקרא' מתחיל בדיבור הראשון שיוצא אל משה מ'אוהל מועד', נאמר בו "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר"¹, כדי להדגיש שהציווי נאמר למשה "מאוהל מועד", בשונה מהדיבורים שנאמרו לו עד כה שהיו מ'הר סיני'.

פרספקטיבה היסטורית

בפרשתנו, הדגש שונה. בספר 'בראשית' מדובר על תהליך היווצרות האומה הישראלית. בספר 'שמות' מדובר על הגלות ועל הגאולה, ועל קבלת התורה והקמת המשכן. בספר 'ויקרא' מפורטת הדרך כיצד תחיה האומה חיים של קודש, כאשר משכן ה' שוכן אִתָּם בתוך מחנה ישראל.

עם סיום ספר 'ויקרא' שמכיל ציוויים רבים, חוזרת התורה אל סיפור תולדות עַם ישראל.

כעת אנו פותחים את ספר 'במדבר' שעניינו לספר לנו את הדרך שבני ישראל עברו במדבר, ואת כל האירועים שפקדו אותם במסעם הארוך.

פתיחת הספר, נותנת לנו פרספקטיבה על המקום והזמן בו היו ישראל עד כה. מתיאור הזמן והמקום בו נצטווה משה על מניין הפקודים - בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - אנו למדים שכל האירועים של יציאת מצרים, קבלת התורה, חטא העגל ובניין המשכן, נמשכו קצת יותר משנה, וכל אותו הזמן היו בני ישראל במקום בו קיבלו את התורה, במדבר סיני למרגלות הר סיני.

1. ויקרא, פרק א’, פסוק א’. ↩