האברבנאלמפקד צבאי
"מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם"
במדבר, פרק א', פסוק ג'
מניין לשם מה?
אין זו הפעם הראשונה בה התורה מדברת על מניין בני ישראל. בפרשת כי-תשא שבספר 'שמות' מְצַוֶה הקדוש-ברוך-הוא את משה - "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם1". ושם נימנו ישראל באמצעות תרומה של מחצית השקל למשכן.
המשכן הוקם בראש-חודש ניסן, ותאריך הציווי הנוכחי הוא "בחודש השני באחד בחודש", כלומר בראש-חודש אייר. מכאן שמדובר לכל-היותר בחודשים ספורים אחרי עריכת המניין הקודם. אם כן, מה הצורך במניין נוסף כעבור זמן כל-כך קצר?
"מתוך חיבתן"
רש"י עמד על הקושי הזה, וכך הוא מתרץ את השאלה: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לֵידַע מניין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם"2.
הדבר דומה לאדם שיש לו אוסף יקר-ערך, ומתוך חיבתו של האוסף שמאוד יקר בעיניו, הוא מונה את פריטי האוסף פעם אחר פעם. כך נהג הקדוש-ברוך-הוא עִם בני ישראל, שמרוב חיבתו אליהם מונה אותם פעם אחר פעם. אחרי חטא העגל, בו נענשו ישראל וחלקם מצאו את מותם, ציווה הקדוש-ברוך-הוא את משה למנות את ישראל, כדי לדעת מה מניין הנותרים, ועם הקמת המשכן ניתנה הוראה למנות את עַם ישראל שוב, לקראת השראת השכינה עליהם.
ואולם, בתירוץ של רש"י לגבי מניין בני ישראל אחרי חטא העגל "לידע מניין הנותרים" יש קושי: אמנם בעקבות חטא העגל מתו כשלושת אלפים איש מישראל, אבל זהו מספר קטן ביחס למספר בני ישראל שיצאו ממצרים, וזה לא מצדיק מניין מיוחד. וכל שכן שזה לא מצדיק מניין מיוחד להשראת השכינה.
לקראת הכיבוש והחלוקה
לכן יש לומר, שגם למניין שעליו מדובר כאן, בתחילת ספר 'במדבר', יש מטרה אחרת, מלבד זו שבפירוש רש"י:
יש לזכור שבני ישראל עומדים כעת ימים ספורים לפני התאריך המיועד לכניסה לארץ. אילו לא חטאו ישראל בחטא המרגלים, הם לא היו מתעכבים ארבעים שנה במדבר, אלא נכנסים לארץ חודשים ספורים לאחר מתן תורה.
המניין בשעה זו, הוא חלק מההכנות לקראת כיבוש הארץ וחלוקת הנחלות. כמו כל צבא שמתכונן לקרב, משה צריך למנות את כל הגברים ממחנה ישראל שיכולים לאחוז בנשק, ולהכין את בני ישראל למלחמה על כיבוש הארץ. לאחר כיבוש הארץ, צריך משה לדעת מה מניין העם כדי לדעת כיצד לחלק את הנחלות בין כולם.
אמנם בכיבוש הארץ עשה לנו הקדוש-ברוך-הוא ניסים גדולים, וחלוקת הנחלות הייתה על פי גורל. ועם זאת, הרמב"ן3 מלמדנו שהתורה לא תסמוך על הנס ש'ירדוף אחד אלף', אלא דורשת מאיתנו לעשות את מלוא ההשתדלות על-מנת להכין את עצמנו לקיים את רצונו של הקדוש-ברוך-הוא, בלי לסמוך על ניסים כלל. וכך גם מניין זה של בני ישראל, היה חלק בלתי נפרד מההיערכות לכיבוש וחלוקת הארץ בדרך הטבע, ולכן הוא נדרש והתבקש בשעה זו.