משפחה אחת נבחרת

מדוע נבחרו הכוהנים?

חלק מפרשת השבוע עוסק בהכשרת הכוהנים, אהרן ובניו, לעבודת הקודש במשכן. וזה המקום לעיין במהות הבחירה בכוהנים לתפקיד רב-חשיבות זה.

להלן, בפרשת "קורח" שבספר במדבר, טוענים קורח ועדתו כלפי משה ואהרן: "רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'¹". אין ספק שהטענה כנגד המינויים של משה ואהרן לתפקידיהם החשובים, היא טענה כפרנית מיסודה, שהרי משה ואהרן לא נטלו את ההנהגה ואת הכהונה לעצמם באמצעים כאלה או אחרים, אלא הקדוש-ברוך-הוא בכבודו ובעצמו בחר בהם והטיל עליהם למלא את התפקידים הללו.

ואולם, שלא מתוך התרסה או תלונה, לכאורה יש בטענה של קורח היגיון מסוים. מאחר שהמשכן נועד לקשר את כל בני ישראל עם הקדוש-ברוך-הוא, מדוע באמת בחר ה' דווקא בשבט אחד ובמשפחה אחת לשרת בקודש?

מורי הדרך והמצפן הרוחני

שתי תשובות לדבר. האחת - על דרך הפשט, והשנייה - על דרך הדרוש.

התשובה על דרך הפשט היא, שאכן היה ראוי שכל ישראל ישמשו בקודש, אלא שעל המשרתים בקודש להיות מורמים ונבדלים מחוֹמֶר ומהתעסקות בעניינים נחותים של העולם הזה. לכן נבחרו הכוהנים לשרת בקודש, ולהיות מורי הדרך והמצפן הרוחני של כלל עַם ישראל, כי על העובדים במשכן להיות בקיאים ב'דעת עליון' ובהשגות עליונות.

עָם שלם לא יכול לחיות בניתוק מהחומר. על כן נבחרו אנשי משפחה אחת להיות השליחים של כל העם. זו גם הסיבה לכך שהדאגה לפרנסתם של הכוהנים מוטלת על כתפי שאר השבטים, כדי שהכוהנים יוכלו לעשות את מלאכתם נאמנה, פנויים מדאגות הפרנסה - ולא עסוקים בחומר.

ה' אחד, העם אחד, והמקדש אחד

וזו התשובה השנייה, על דרך הדרוש. הקדוש-ברוך-הוא הִנּוֹ "אחד", ואין עימו שום אל אחר או כוח אחר, חס ושלום. לכן, חשוב שכל דבר שקשור לעבודת הקודש יהיה "אחד", כפי שהקדוש-ברוך-הוא "אחד". לכן המִקדש הוא "אחד", מקומו של המקדש הוא "אחד", וגם עַם ישראל - עַמו של הקדוש-ברוך-הוא, הוא "אחד", וגם תורתו "אחת".

אם כן, ברור כי נכון וראוי שגם הכוהנים המשרתים בקודש יהיו ממשפחה "אחת".

1. במדבר, פרק ט”ז, פסוק ג’. ↩