האברבנאלמנהיג אהוב על עמו
"בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר"
בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ב
למה לא יוסף?
יוסף היה בנו האהוב של יעקב ותלמידו חביבו. הוא היה צדיק גדול ונשאר בצדקותו גם בביתו של פוטיפר, ואפילו כמושל מצרים, בארמונו של פרעה1.
יתירה מכך: יוסף הוא האיש שאותו שלח הקדוש-ברוך-הוא להכין את הממלכה החזקה בעולם לתקופת הרעב, ולנהל אותה בתקופה כל-כך מאתגרת2.
לאור כל זאת, היה מתבקש ששושלת המלוכה של עם ישראל תהיה מזרעו של יוסף. אך למעשה דווקא שבט יהודה הוא זה שנבחר להיות השבט שממנו יצאו המלכים. ונשאלת השאלה: מדוע?
צדקות ונדיבות
בברכתו ליוסף, יעקב מציין שתי מעלות מיוחדות בהן ניחן יוסף, והוא עושה זאת ברמז במילים3: "בן פורת יוסף", ו"בן פורת עלי עין". "בן פורת יוסף" - רמז לשבחו של יוסף על כך שכבש את יצרו מול הפיתויים של אשת פוטיפר. וזאת, למרות שהיה "בן פורת", רמז לפרייה ורבייה, כלומר, שהיה לו יצר כמו לכל אדם בשר ודם.
השבח השני, מדבר על נדיבותו הרבה של יוסף. והרמז הוא - "בן פורת עלי עין". כלומר, יוסף היה כמו עץ השתול על עֵין [מעיין] המים. כשהיה הרעב בארץ ולאף אחד לא היה מה לאכול, הוא זה שהציל את משפחתו ממוות ברעב ודאג להם למזון.
יעקב ממשיך: "בנות צעדה עלֶי שוּר". כלומר, כל בנות מצרים היו צועדות על חומת הארמון, כדי "לשוּר" - להתבונן ביופיו של יוסף. ובהמשך: " וַיְמָרְרֻהוּ וָרֹבּוּ, וישטמוהו בעלי חצים" - הם אחיו של יוסף ששנאו אותו ומיררו את חייו, ואף רצו לשלוח בו את חיציהם ולפגוע בו.
למרות כל זאת, יוסף נשאר בצדקותו. הוא לא התפתה לאשת פוטיפר ולא לשאר בנות מצרים, וגם לא כעס על אחיו. לכך רומזות המילים: "ותשב באֵיתן קשתו" - יוסף נשאר אֵיתן במושבו ובאמונתו ולא חטא.
אמון העם
אך למרות כל מעלותיו הגדולות של יוסף, יש הבדל משמעותי בינו לבין יהודה. על יוסף נאמר שאחיו שנאו אותו. וכמו שמסופר בהמשך הפרשה, גם לאחר מות יעקב, אחֶי יוסף עדיין פוחדים ממנו ולא בוטחים בו לגמרי, כנאמר: "ויראו אחֶי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו לוּ ישטמנו יוסף, והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו"4.
לעומת זאת, על יהודה נאמר: "יהודה, אתה יודוך אחֶיך"5. כלומר, שאר השבטים יקבלו את הנהגתו של יהודה ויודו בה.
מלך טוב ומוצלח, הוא מלך שהעם מאמין בו והולך אחריו. לכן, המלכים היו מבית יהודה ולא משבט יוסף.