אזהרה לכל שבט

למה דווקא שתים-עשרה?

בפרשתנו מְצַוֶה משה את בני ישראל על מעמד הברכה והקללה. שנים-עשר 'ארורים' נאמרו בפרשתנו. חלקם נוגעים למצוות שבין אדם למקום, וחלקם למצוות שבין אדם לחברו. מהם דיני עריות, ומהם דיני מקרקעין וממונות. ונשאלת השאלה: מה המיוחד בשתים-עשרה העבירות הללו, ומדוע דווקא עליהן עמדו רבבות ישראל והכריזו "ארור האיש" אשר יעשה את הדברים האלה?

כנגד שנים-עשר השבטים

המספר שתים-עשרה קשור, כמובן, לשנים-עשר השבטים שעמדו על הר גריזים ועל הר עיבל, במעמד הברכה והקללה. ואכן, שנים-עשר ה"ארורים" מתייחסים לשנים-עשר השבטים. כל "ארור" נוגע לעבירה שאחד מן השבטים נכשל בה, או שמשה ראה ברוח-קדשו שאחד השבטים עתיד להיכשל בה, ולכן היא צריכה חיזוק.

ה"ארור" הראשון - "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה וגו' " מתייחס לשבט שמעון, שבניו היו רוב החוטאים בעוון בעל-פעור. ב"ארור" השני, "אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ", מדובר על שמעון ולוי, שהרגו את אנשי שכם, בניגוד לדעתו של יעקב אביהם¹, וסיכנו את כל משפחתם. ה"ארור" השלישי, "אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ", מתייחס לשבט גד, שהתאווה לנחול מעבר לירדן, עליו נאמר "בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד"², שהיה קצר-רוח ולא בטַח שתהיה לו נחלה בארץ, ולכן מיהר לבקש את ארץ סיחון ועוג³. משה חשש שגד בחמדתו, יבוא להשיג את גבול שכניו, ולכן אמר כנגדו "ארור מסיג גבול". "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" נאמר על שבט יששכר שהיו תלמידי-חכמים, והעמידו מאתיים ראשי סנהדראות. וכאן זירז אותם משה, שתמיד ייתנו עצה והוראה ראויה, כדי שהבאים לבקש תורה מפיהם לא יִשׁגו. "אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה" מתייחס לשבט יהודה, עליו נאמר "לא יסור שבט מיהודה, ומחוקק מבין רגליו" (לשבט יהודה נועדו המלכוּת והמשפט העליון על כל השופטים) והוא נועד להזהירו על דבר המשפט.

"ארור" בהתאמה

ה"ארור" השישי, "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו" נאמר על ראובן, שגילה כנף אביו ושכב את בלהה אשת אביו. ה"ארור" השביעי, " אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה", מתייחס לשמשון שהיה מזרעו של דן, ונשא אשה נוכרית שלא נהגה עִמו כאשה צנועה אלא כבהמה, והִסגירה אותו ביד אויביו⁴. "אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ" נאמר על שבט נפתלי, שהיה משוּלָח בתאוות ולא כבש את יצרו, עד שאמר עליו יעקב: "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה".

"אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ" נאמר על בנימין, כיוון שראה משה כיצד עתידים איש ואביו לחטוא ב'פילגש בגבעה'⁵. ה"ארור" העשירי נאמר כנגד הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה משבט זבולון, שהרג את פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, ומלַך תחתיו, ובימיו גלו השבטים וחָרְבָה שומרון⁶. לכן נאמר כנגדו: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר". על פקח בן רמליהו שהיה משבט אשר, נאמר: "אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי" מפני שלקח שוחד מרְצִין מלך ארם, לעלות לירושלים לכובשה⁷. ה"ארור" האחרון נאמר על יָרָבְעָם בֶּן נְבָט משבט אפרים, מצאצאיו של יוסף, שהעמיד עגלים בבית-אל ובדן, ובדה חגים מלִבו כדי לבטל את מצוות התורה⁸. כלפיו נאמר: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם"⁹.

1. ראה בראשית, פרק ל”ד, פסוק ל’. ↩

2. דברים, פרק ל”ג, פסוק כ’. ↩

3. ראה פירוש האברבנאל שם. ↩

4. ראה שופטים, פרק ט”ז, פסוקים ד’ - כ”א. ↩

5. ראה שופטים, פרק י”ט. ↩

6. ראה מלכים-ב’, פרקים ט”ז - י”ז. ↩

7. ראה מלכים-ב’, פרק ט”ז, פסוק ה’. וראה גם ישעיה, פרק ז’, פסוק א’. ↩

8. ראה מלכים-א’, פרק י”ב, פסוקים כ”ח - ל”ג. ↩

9. פרק כ”ז, פסוק כ”ו. ↩