בעל התניאהדרך לעורר רחמים
"וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ"
בראשית, פרק כ"ט, פסוק י"א
דמויות כדרגות
פרשיות חומש בראשית עוסקות, בחלקן הגדול, בדמויות המופת של שלושת אבות העם היהודי, אברהם, יצחק ויעקב. שלוש דמויות המייצגות שלוש דרכים שונות בעבודת ה'. ברובד עמוק יותר, מסמלות שלוש המידות, שלושה אופנים, של ההשפעה והפעולה האלוקית ביחס לעולמות ולנבראים.
אברהם מייצג את מידת החסד האלוקית - השפעה בלתי מוגבלת. דבר שבא לידי ביטוי בהכנסת האורחים המופלגת בה הוא התאפיין. יצחק, לעומת זאת, מייצג את מידת הגבורה. לכן התכונה שהוא מזוהה אִתה היא דווקא יראת השמים, ככתוב: "פחד יצחק"1. יעקב משלב את מידותיהם של אברהם ויצחק בתוך מידת התפארת או בהגדרתה הנוספת, מידת הרחמים.
התעוררות רחמים
פרשת "ויצא" פותחת בתיאור מסעו של יעקב מארץ ישראל לחרן. בדרך, אלוקים מתגלה אליו, וכשיעקב מגיע לחרן, הוא רואה את רועי העיר מתגודדים סביב הבאר הסתומה באבן גדולה. כאשר הוא שָׂם לב שרחל, בתו של דודו לבן, מגיעה, הוא מגולל את האבן מעל פי הבאר, ניגש אליה, נושק לה, ונושא את קולו בבכי.
רבים מהמפרשים תמהים: מה גרם ליעקב לבכות בפגישתו הראשונה עם רחל?
בספר התניא2 מוסבר, שהתוכן הפנימי של סיפור הדברים, הוא מעין משל על הקשר שבין 'כנסת ישראל', בחינת האלוקות שהיא מקור נשמות ישראל, למידת הרחמים האלוקית. רחל אימנו מסמלת את 'כנסת ישראל', שכן המקור של נשמות ישראל הוא בעולמות הרוחניים הנעלים ביותר, אך הן נשלחו למטה, לתוך גוף גשמי במציאות חומרית, ממש כמו רחל הצדקת ששהתה בחרן, מקום טומאה ורשעות.
כאשר יעקב פוגש את רחל בחרן, כלומר כשמידת הרחמים פוגשת את 'כנסת ישראל' במקום הנחות שאליו היא ירדה, הוא פורץ בבכי. מידת הרחמים מעתירה וקורעת שערי רקיע בבקשה להוציא את נשמות ישראל מהמקום הנחוּת אליו ירדו, ומהגלות שנכפתה עליהן.
התדבקות פנימית
אותו מפגש קיים גם בעבודת ה' של כל יחיד.
לפני שיעקב נושא את קולו בבכי, הוא נושק לרחל. נשיקה היא ביטוי לקשר וחיבור ברמה גבוהה ועמוקה ביותר. רמת חיבור כזו בין היהודי לקדוש-ברוך-הוא מתרחשת כאשר יהודי עוסק בתורה, כי באמירתו בפיו את דברי הקדוש-ברוך-הוא בתורה, הקדוש-ברוך-הוא חוזר אחריו, כביכול, מילה אחר מילה,3 וזו דבֵיקות והתחברות עמוקה ביותר.
אם כן, המפגש בין יעקב לרחל מורה לנו את הדרך כיצד לעורר רחמי שמים עלינו, נשמות ישראל. כשאנחנו לומדים תורה ומעסיקים את מוחנו במחשבת האלוקות, מבטאים את המילים של התורה בפינו ומקיימים מצוות במעשה - אנו מתקשרים ומתדבקים בקדוש-ברוך-הוא ברמה של 'נשיקין'. וכשם שהנשיקה של יעקב לרחל הייתה הקדמה להתעוררות רחמים, כך לימוד התורה ומעשה המצוות מעוררים את מידת הרחמים האלוקית, אותה מסמל יעקב אבינו, לרחם על נשמותינו, להעניק לנו את הכוחות הדרושים לבצע את שליחותינו בעולם, ולהביא לקץ הגלות.