שילוב שיוצר שלימות

בחור שבאבות

הנביא מיכה אומר: "תתן אמת ליעקב"¹. מכאן שיעקב הוא המייצג האולטימטיבי והמזוהה ביותר עם מידת האמת. שואלים על כך בתורת החסידות: מהי משמעות העובדה שהנהגת יעקב נחשבת כמידת האמת, הרי אין ספק שגם אברהם ויצחק היו אנשי אמת?

התייחסות נוספת המבדילה את יעקב משאר האבות, מצויה במדרש² האומר כי יעקב הוא בחיר האבות, הנבחר והמובחר שבאבות. וזאת משום ש"הייתה מיטתו שלימה"³. בשונה מאברהם ויצחק שהיו להם בנים כישמעאל ועשיו, כל בניו של יעקב בחרו ללכת בדרך התורה והמצוות. ושוב נשאלת השאלה: מהו ייחודו של יעקב שדווקא הוא זכה לכך?

אין התנגדות

מעשיהם של שלושת האבות, הם השתקפות וביטוי למה שהם מייצגים בפנימיות ורוחניות הדברים. כל אחד מהאבות הקדושים מסמל מידה אחרת של הקדוש-ברוך-הוא בעולם. אברהם נחשב לסמל החסד, השורש לאהבה, ככתוב: "אברהם אוהבִי"⁴. לכן הוא התמקד בפרסום שם ה' בעולם בדרך של השפעה, קירוב והפצת אהבה וחסד. יצחק הוא נושא הדגל של מידת הגבורה, שורש היראה, ככתוב: "פחד יצחק"⁵. ולכן יצחק מתאפיין בעבודת ה' ביראת שמים, התבטלות והתכנסות פנימית.

יעקב עבד את ה' בשילוב של קו החסד שהתבטא בעבודתו של אברהם וקו הגבורה של יצחק, מה שיוצר שלימות מיוחדת. מידתו של יעקב היא מידת התפארת שהיא שילוב של החסד והגבורה יחד, ונקראת מידת האמת כי יש בה את שילוב הניגודים, ומכאן היתרון שלו על אברהם ויצחק.

לאברהם וליצחק היו בנים שסטו מדרך הישר, משום שכנגד כל מידה בקדושה ישנו כוח רוחני מקביל בצד שכנגד המתנגד לקדושה. מול אהבת ה' יש אהבה זרה (אהבה ותשוקה לתאוות רעות), ומול יראת ה' יש יראה רעה (יראה שלילית, ולמשל, אדם שחושש ומפחד פן יחסר לַחְמוֹ, דבר המראה על חוסר ביטחונו בה'). ואילו מידתו של יעקב, המידה המשלבת הפכים, יוצרת חיבורים ולא סובלת מהשפעה של כוח נגדי.

בקשה והבטחה

האמת והרצון לשלימות, הם התכונות המרכזיות מאחורי המסע לחרן, שנועד לייצר חיבור גם בין הגשמיות והרוחניות. בדרך, נודר יעקב נדר ומבקש מה' שיהיה בעזרו וישמור עליו בגשמיות וברוחניות, וכך הוא יחזור בשלום, מלשון "שלימות". הוא מתפלל ומבקש מה' "שלא יימצא פסול בזרעי"⁶. וכך, דווקא בזכות השליחות לחרן והליכתו לעומק הגשמיות והטומאה, יעקב זוכה שתפילתו מתגשמת.

1. מיכה, פרק ז', פסוק כ'. ↩

2. בראשית רבה, פרשה ע"ו, פיסקא א'. ↩

3. ויקרא רבה, פרשה ל"ו, פיסקא ה'. ↩

4. ישעיהו, פרק מ"א, פסוק ח'. ↩

5. בראשית, פרק ל"א, פסוק מ"ב. ↩

6. רש"י לבראשית, פרק כ"ח, פסוק כ"א. ↩