מסע עם מסר נצחי
אברהם חקר בשכלו עד שהגיע להכרה שיש א-ל אחד המנהיג את העולם. אחרי שאמונתו נודעה ברבים, הוא מתנסה ברדיפות איומות ועומד בהן בגבורה.
או-אז הקדוש-ברוך-הוא מתגלה אליו ומורה לו: "לֶךְ לְךָ"1. אברהם עוקר מסביבתו הטבעית אל ארץ לא נודעת, וכשהוא מגיע אל הארץ, הוא תר אותה, ככתוב: "ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה". ויש להבין: מה פשר המסע הזה בארץ, ולשם מה הוא נדרש?
המסע הזה אינו סתמי, הוא טומן בחובו רמזים למשמעויות עמוקות, ואף מכיל מסר נצחי.
התקדמות מתמדת
הלקח הראשון הוא מכך שאברהם לעולם לא עוצר. גם כאשר לכאורה השלים לבצע את ציווי ה' והגיע לארץ כנען, הוא לא נח. הוא ממשיך במסעו הרוחני, וחותר להגיע לרמות רוחניות נעלות יותר. הכתוב "ויסע אברם הלוך ונסוע" מלמד אותנו לנהוג ברוח הכתוב2 "ילכו מחיל אל חיל" - להמשיך ולהתקדם ולהתעלות מדרגה לדרגה תמיד, ללא הפסק.
על אברהם נאמר3 "אברהם אוהבִי". אברהם הוא איש חסד שמוּנָע מאהבה. לכן הוא גם עתיד להקים אש"ל במדבר ולארח בביתו אורחים נזקקים. גם עבודת ה' של אברהם היא במידת החסד. הוא שואף תמיד לרמות גבוהות יותר ויותר של אהבת ה'.
על-פי תורת הסוד, האהבה והחסד שייכים לצד ימין, כמאמר4 "חסד דרועא ימינא" (חסד - זרוע ימין). לכן המסע שלו היה 'הנגבה', לצד דרום שעל-פי הזוהר5 הוא 'סיטרא דימינא' (צד ימין. שכן העומד ופניו למזרח, הדרום הוא לימינו). אם כן, ההתקדמות של אברהם בכיוון ימין מלמדת, כי מסעו היה מכוון לאהבת ה'.
בהמשך הפרשה6 מסופר כי אברהם עולה ממצרים. כלומר, במהלך המסע לאהבת ה', הוא נדרש לצאת מכל ה'מצרים' (הגבולות), ולנצח בכל האתגרים הרוחניים שעמדו בדרכו להתקרב לה'.
זה הלקח השני שעלינו ללמוד מאברהם, וכמוהו לעשות את המרב כדי לנצח את ה'מצרים' המגבילים אותנו בעבודת ה'.
האיזון המושלם
הלקח השלישי ממסעו של אברהם, מלמד יסוד בסיסי בעבודת ה'.
רגשות האהבה לה', מתוך תשוקה לדבֵיקות מוחלטת באלוקות, היו יכולים לגרום לנשמתו של אברהם להיפרד מן הגוף, אך רצונו של אלוקים הוא שהאדם יפעל כנשמה בגוף בעולם הזה. אברהם ידע לאזן בין תשוקתו, למטרה האמיתית - בצורה נכונה. זהו הרמז במילים "הלוך ונסוע". ההילוך מסמל את התשוקה להתקדמות ולהתעלות, ואילו הנסיעה מסמלת את החזרה אל הגשמיות, על מנת למלא את המטרה.