מי המוהל?
בדברי התורה על מצות מילה, יש שינוי בין לשון הפסוקים העוסקים במילת בני ביתו של אברהם, לפסוק שמספר על המילה של אברהם עצמו. בבני ביתו של אברהם נאמר "וימל", כלומר אברהם מל אותם, אך במילת אברהם עצמו נאמר שהוא "נימול", והמשמעות היא שהוא נימול מאליו.
אומרים על כך המדרשים1 שאברהם מצא את עצמו מהול, כלומר שנימול על-ידי הקדוש-ברוך-הוא. ונשאלת השאלה: מדוע הקדוש-ברוך-הוא בעצמו היה צריך למול את אברהם, והדבר לא נעשה על-ידי אברהם בעצמו או אחד מבני ביתו?
שאלה נוספת בפסוק המתאר את מילת אברהם היא, מדוע נאמר "בעצם היום הזה" ולא "ביום הזה"?
המילה של עורלת הלב
על המשמעות הפנימית של מצוות המילה, מוסבר בתורת החסידות, כי פרט למילת העורלה הגשמית, יש להסיר גם את העורלה הרוחנית - שכבת האדישות והכבדות האוטמת את הלב מלחוש עניינים רוחניים עדינים. עורלת הלב מפריעה לנו לממש את הפוטנציאל הרוחני שלנו - קיום מלא של כל תרי"ג המצוות בהידור.
ברית המילה הרוחנית, מתרחשת בשני מישורים. הראשון נתון בידינו - עלינו להתייגע בהסרת תופעות של ישות ואנוכיות בנפשנו, לגלות את אהבת ה' הפועמת בקרבנו, ולאפשר לנפש האלוקית לנווט אותנו אל לימוד תורה וקיום מצוות. החלק השני של המילה הרוחנית, מתרחש כאשר אנו זוכים והקדוש-ברוך-הוא נותן לנו כוחות אלוקיים, והוא זה שמעביר מאיתנו את עורלת הלב.
"עצם היום"
על הדרגה העליונה יותר בברית המילה הרוחנית, אמרו חכמינו ז"ל2 שהיא באה ממקום רוחני נעלה וגבוה יותר אפילו משורש התורה עצמה, כיוון שהיא מסמלת ברית אמת ואת י"ג מידות הרחמים. ברית זו שתחולל בכל אחד ואחת מאיתנו שינוי עמוק ומהותי, תתרחש בשלימות עם ביאת המשיח, כאשר העולם יתעלה לדרגה רוחנית גבוהה ביותר. על כך מתנבא הנביא באומרו שהקדוש-ברוך-הוא יסיר מאיתנו את "לב האבן"3 - וייתן לנו "לב בשר".
אברהם אבינו שאף להגיע לדרגה זו, המושלמת ביותר, בברית המילה, עוד לפני שנצטווה על כך, ואכן זכה לכך שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו ימול אותו. זו גם המשמעות של הדיוק בלשון הפסוק "בעצם היום הזה". כאמור, המילה בצורתה המושלמת שייכת לתקופה שלאחר ביאת המשיח, תקופה שנחשבת "יום שכולו טוב"4. ואברהם אבינו זכה לגילוי מעיקר ו"עצם" דרגה זו של "היום", שתתגלה בשלימותה לעתיד לבוא.