אלוקים מרגיע את אברהם
לאחר שאברהם מנצח במלחמת המלכים, הוא מתעצב. ולכן אלוקים מתגלה אליו ומעודד אותו - "אל תירא אברם, אנוכי מגן לך, שכרך הרבה מאד".
רש"י מפרש שאברהם היה מודאג שמא לאחר שנעשה לו נס כל-כך גדול ועלה בידו לנצח כמה מלכים חזקים, הוא כבר קיבל את כל שכרו בעולם. על כך אומר לו הקדוש-ברוך-הוא: "אל תירא, אנוכי מגן לך" - לא תיענש על שהרגת אנשים במלחמה. ו"שכרך הרבה מאד" - תקבל עוד שכר רב על מסירותך ועבודתך.
החסר שבחסד
אברהם הוא איש חסד, ועסוק תמיד בעשיית חסד עם הזולת. גם עבודת ה' של אברהם היא בקו החסד, מאהבת ה'. אולם לחסד יש חיסרון - העובדה שאיש החסד משפיע ומעניק לכל, גם למי שאינו זכאי ואינו ראוי לקבל. לעיתים ההשפעה והנתינה הזו מזיקה.
זו הסיבה לכך שמאברהם יצא ישמעאל, שכן שיטת חינוכו לא הייתה מושלמת. אף לאחר מכן, כאשר ישמעאל בן האמה עושה מעשים רעים, אברהם מבקש מה' שישמעאל יהיה זה שייצג אותו וימשיך אותו, ומבקש:1 "לוּ ישמעאל יחיה לפניך". כוונתו של אברהם במילים אלו הייתה שישמעאל "יחיה לָעַד לפניך", בבחינת אין-סוף ובלי גבול. ואף על פי שאברהם ידע מיהו ישמעאל, למרות זאת, מפני חסדו וטובו הגדול, רצה אברהם שישמעאל יחיה, ולא זו בלבד, אלא שרצה שיחיה לעד, בלי גבול.
"מגן אברהם"
בכל בוקר מתעוררת מידת חסדו של הקדוש-ברוך-הוא להשפיע טוב וחסד ולהיטיב לכל, לטובים ולרעים. אילו בחינה זו תפעל ללא מגבלה, הרעים יוכלו להזיק לטובים, וכך צד הטומאה יישאר חזק בתוקפו, ובני-ישראל לא יוכלו להפוך את הרע לטוב ולהביא לקיום הייעוד2 "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
לכן אנו אומרים בתפילת 'שמונה-עשרה' את ברכת "מגן אברהם". משמעותה הפנימית של ברכה זו היא בקשה מה' שישִׂים 'מגן' וכיסוי ל'אברהם' - מידת החסד. הכוונה היא לשתף במידת החסד גם את מידת הדין שתגביל את החסד, כך שהקליפות יקבלו חיות מצומצמת ביותר, ובני-ישראל יוכלו לגבור על הקליפות, להפכן ולבטלן.
אברהם השכיל להבין את הסכנה שבחסד ונתינה ללא גבולות. לכן הוא עצוב ודואג כיצד צאצאיו ממשיכי דרכו יתמודדו מול חסד שמתחסד גם עם הרוע? איך יוכלו להשלים את המלאכה ולהגשים את המטרה של בריאת העולם?
על כך מרגיע אותו הקדוש-ברוך-הוא ואומר לו "אל תירא אברם, אנוכי מגן לך":
'אנוכי' - הקדוש-ברוך-הוא, 'מגן' - מספק הגנה וכיסוי לבחינת החסד, 'לך' - למענך ולמען צאצאיך, כדי שיצליחו לכבוש את הקליפות ולמלא את ייעודם.