הסיבות לבריחה
יעקב אבינו מקבל את ברכותיו "במרמה", ולאחר מכן הוא נאלץ לברוח לחרן מפני שנאתו של עשיו אחיו. התורה אומרת ששנאתו של עשיו ליעקב הייתה "על הברכה אשר ברכו אביו"1. ויש לתמוה: מדוע התורה מתייחסת לנושא לקיחת הברכות בלשון מעורפלת שלא מפורש בה מה אירע, ולא אומרת במפורש שהמשטמה של עשיו הייתה בגלל לקיחת הברכות "במרמה"?
בהמשך, בעוד שרבקה מצווה עליו 'לברוח' ואומרת לו שהיעד הוא "אל לבן אחי חרנה"2, יצחק מורה לו 'ללכת' ומגדיר את היעד - "פדנה ארם ביתה בתואל אבי אמך"3. ויש להבין: מה פשר הציוויים השונים?
תמיהה נוספת בפסוקים היא לגבי החשש של רבקה "למה אֶשְׁכַּל גם שניכם יום אחד"4: מאחר שיעקב הוא זה שבורח מפני עשיו, מדוע רבקה חוששת שתאבד גם את עשיו?
חששות של אמא
עשיו שונא את יעקב, אך הסיבה שבגינה הוא מחליט להרוג אותו איננה הברכה שיעקב לקח ממנו. הסיבה האמיתית היא דווקא הברכה שעשיו עצמו קיבל: "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד, והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך"5. עשיו מקווה שכעת, בזכות הברכה שקיבל מיצחק, הוא יוכל לנקום ביעקב ולהשיג את כל רצונותיו בכוח החרב בה התברך כעת.
ברגע שנודע לרבקה על התוכניות של בנה הגדול, היא מיד מייעצת ליעקב 'לברוח' 'ללבן אחיה' לחרן. רבקה יודעת שלבן הוא איש חיל שכוחו רב במותניו, ועשיו לא יעז להילחם בו, ושלבן יספק ליעקב בנה הגנה. יצחק, לעומתה, שולח את יעקב כדי שימצא אישה. לכן הוא מורה לו 'ללכת' בנחת לחרן כדי שימצא לו אישה מבנות לבן.
אלא שגם יעקב עצמו היה גיבור חיל, כמסופר בתורה שיעקב גלל לבדו מעל פי הבאר אבן גדולה, כשבדרך כלל כל רועי חרן היו עושים זאת ביחד6. לכן, רבקה חוששת שאם עשיו ינסה להרוג את יעקב, ייתכן שדווקא יעקב הוא זה שיתגבר ויהרוג את עשיו, ואז עלול להיפתח מעגל דמים שלא ייגמר, ובניו של עשיו ינקמו את מותו. כך רבקה תשכל את שני בניה ביום אחד.
ראוי לברכות
לפני צאתו לדרך, יצחק חוזר ומברך את יעקב7: "וא-ל ש-ד-י יברך אותך… ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן א-לֹהים לאברהם".
יצחק חותם במילים: "אשר נתן אלוקים לאברהם". כאשר הקדוש-ברוך-הוא נקרא בשם "אלוקים" - הכוונה למידת הדין8.
מכאן אנחנו למדים לימוד חשוב - ברכת אברהם לא תתקיים ביעקב בכל מצב, אלא רק אם יוסיף ללכת בדרכי ה' ויהיה ראוי לה מן הדין.

