ברכה בעורמה
ההתנהלות של יצחק ורבקה בפרשת הברכות, מעוררת תמיהות רבות. ראשית, למה באמת רצה יצחק לברך את עשיו בנו הרשע, ולא את יעקב בנו התם? שנית, מדוע רבקה עשתה יד אחת עם יעקב להערים על יצחק, ולא סמכה על צדקותו ושיקול דעתו של יצחק?
תמיהה גדולה נוספת היא: כיצד ייתכן שברכה שיצחק ייעד לעשיו, תחול בסופו של דבר על ראשו של יעקב - רק בגלל טעות בזיהוי?
ובכלל, מדוע סיבב 'מסובב הסיבות' שיעקב יזכה בברכות תוך הטעיה של יצחק, ולא האיר את עיניו של יצחק לדעת שיעקב הוא זה שראוי להתברך?
עיוורון רוחני
"ויהי כי זקן יצחק וַתִּכְהֶיןָ עיניו מֵרְאֹת"1. לפי פשוטו, הכתוב אומר שיצחק התעוור לעת זקנותו. אך בעומק יותר, פירוש הדברים הוא שהקדוש-ברוך-הוא גרם ליצחק ללקות גם בעיוורון רוחני.
כמו אברהם שאהב את ישמעאל אהבה גדולה וביקש מהקדוש-ברוך-הוא "לוּ ישמעאל יחיה לפניך", כך גם בענייננו. יצחק אהב את עשיו אהבה גדולה עד כדי כך שהתקיימו בו דברי חז"ל "האהבה מקלקלת את השורה"2, "ותכהין עיניו" מלראות את רעתו של עשיו.
רבקה, לעומת זאת, ידעה מכבר שיעקב הוא זה שראוי להתברך, שהרי עוד לפני לידת בניה התאומים, ה' אמר לה במפורש: "ורב (הבן הגדול, הבכור) יעבוד (את אחיו ה)צעיר"3. כשרבקה שומעת את יצחק מבקש לברך את עשיו, היא לא מנסה לשנות את דעתו בהסברים שיעקב הוא הבן הראוי לברכות. ראשית, משום שהיא חוששת כי בשל אהבתו הגדולה של יצחק לעשיו, היא לא תוכל לשנות את דעתו. ושנית, רבקה סבורה שאם היא תנסה לשכנע את יצחק להעדיף את יעקב בגלל ההבטחה הנבואית "ורב יעבוד צעיר", יצחק ישאיר את ההחלטה מי יהיה ממשיך דרכו - בידי שמים, ולא יברך אף אחד משני הבנים.
ברכות שלא במודע
ברכת בשר ודם היא בעצם תפילה לקב"ה שיעניק למתברך שפע וטובה. רבקה ידעה שיצחק הוא כלי להשפעת ברכתו של הקדוש-ברוך-הוא לזרעו, ולכן, גם אם יצחק לא ידע שהמתברך הוא בעצם יעקב, הברכות עדיין יחולו על ראשו של בנו הצעיר.
הברכות היו צריכות להגיע דווקא בעורמה, בגלל תפקידו של עשיו. זרעו של עשיו נועד להיות השבט4 בו יכה הקדוש-ברוך-הוא את ישראל, אם יחטאו חלילה, על מנת להשיבם לדרך הישר5. לכן הקדוש-ברוך-הוא סימא את עיניו של יצחק וסיבב כך את פני הדברים, כדי ליצור איבה בין עשיו ליעקב, וכך עשיו ימלא את תפקידו במידת הצורך.
נמצא, כי עוד לפני שנהיינו לעם, הקדוש-ברוך-הוא הקדים רפואה למכה, ודאג לכך שלעולם לא נסור מדרך הישר, היא דרך התורה והמצוות.

