למה שופר?
מִצְוַת היום של ראש-השנה, היום שממשיך חיוּת ושפע לכל השנה כולה, היא לתקוע בשופר.
מהי הסיבה לכך שהמִצְוָה של יום גדול וקדוש זה, היא דווקא לתקוע בשופר, ולא לצום כמו ביום הכיפורים, או לאכול מאכל מיוחד כמו מצה בפסח?
כתבו ראשונים בשם רב סעדיה גאון1 כמה טעמים למִצְוָה זו, וביניהם: "כי בעצם היום הזה תחילת היצירה… ובו ביום מָלַךְ הקדוש-ברוך-הוא על בריות העולם הזה. ומנהג ידוע כי ביום שימלוך מלך בשר ודם יתקבצו עבדיו ויתקעו בשופרות לפניו לפרסם הדבר… וכדאי הוא מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא שיעשו כן בתחילת מלכותו, וכן ביום הזה בכל שנה… וכן אמר המשורר2: בחצוצרות וקול שופר, הָריעו לפני המלך ה'". ועוד טעם לתקיעת השופר, כדי "להכריז: הרוצה לשוב - ישוב, ואם לא ישוב - דמו בראשו".
"כדי שתמליכוני עליכם"
ובחסידות התבאר עניינה של מצוה זו לפי פנימיות הדברים3:
קולו הפשוט של השופר, הוא צעקה ויבבה המבטאת את רצונה הפנימי של עצם הנשמה להתקרב לבוראה. ההבדל בין קול השופר לקולות אחרים, דומה להבדל בין דיבור ובקשה סתמית לצעקה. כאשר האדם חָפץ בדבר מסוים, אבל אין זה רצונו הפנימי ביותר, הוא מבטא את חפצו באמצעות בקשה ודיבור, בכל דבר לפי עניינו. אך הצעקה והבכי מהווים ביטוי לרצון נפשי שאנו רק רצון חיצוני, אלא רצון פנימי ביותר. והרצון הפנימי של הנשמה, הוא להתקרב אל הקדוש-ברוך-הוא ולדבוק בו. כמו תינוק שבוכה לא על מנת לקבל דבר כזה או אחר, אלא מתוך רצון להיות קרוב לאביו ואִמו.
בערב ראש-השנה, החיוּת של העולם מסתלקת, ויש לעורר רצון עליון כדי להחזיר אותה מחדש4. הקדוש-ברוך-הוא מחזיר את החיוּת לעולמות בכל שנה מחדש למען מטרה מסוימת - "כדי שתמליכוני עליכם"5. ועל כך הקדוש-ברוך-הוא שופט את עולמו ביום זה - האם הבריות התנהגו כראוי, וכפי שהוא - מלכם - מצפה מהם, או לאו. אם האדם חטא במשך השנה, הוא פגם במלכותו של הקדוש-ברוך-הוא, וכעת נדרשת תשובה מעומק הלב, כדי לזכות שהקדוש-ברוך-הוא יחזור ויחדש את מלכותו על העולם.
"והרוח תשוב אל האלוקים"6
קול השופר מבטא, אפוא, את צעקת נשמתו של כל יהודי המבקשת לחזור ולשוב אל בוראה. בכוח התשובה, היהודי זוכה שהקדוש-ברוך-הוא יכפר לו על כל החטאים בהם נכשל במהלך השנה שחלפה, וכמו שכתוב: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאותיך, שובה אליי כי גאלתיך"7. והרצון שהאדם מעורר בנפשו לשוב אל ה', מעורר אצל הקדוש-ברוך-הוא מחדש את הרצון למלוך על העולם, והוא מחדש את מלכותו ואת המשכת והשפעת החיוּת אל העולמות.
'מנורת המאור' (לרבי יצחק אבוהב), נר חמישי, כלל ב', חלק ב', פרק ה'. ↩
תהילים, פרק צ"ח, פסוק ו'. ↩
ראה 'ליקוטי תורה', דרושים לראש השנה, דף נ"ד, ג'. שם, פרשת ניצבים, דף מ"ד, ב'-ג'. ↩
ראה גם תניא, איגרת הקודש, סימן י"ד. ↩
תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ט"ז, עמוד א'. וראה 'ליקוטי תורה', פרשת ניצבים, דף נ"א, ב'. ↩
קהלת, פרק י"ב, פסוק ז'. ↩
ישעיהו, פרק מ"ד, פסוק כ"ב. ↩