מי צריך לחם?
בפרשתנו, פרשת פנחס, התורה עוסקת בדיני הקורבנות, החל מקורבן התמיד. הקורבן שנקרא כך משום שמקריבים אותו פעמיים ביום, בערב ובבוקר. תמיד, ביום חול, שבת או חג - קורבן התמיד עולה על המזבח.
התורה פותחת את הנושא בדבר ה', האומר על הקורבנות: "קרבני לחמי".
ויש להבין:
מדוע נקרא הקורבן 'לחמו של הקדוש-ברוך-הוא', והרי אין לפניו אכילה ושתייה?
ואכן, נאמר במדרש1 שעם הציווי על הקורבנות, אמר הקדוש-ברוך-הוא למשה: "אמוֹר להם לישראל, לא שאני צריך לקורבנות. כל העולם כולו שלי הוא, הבהמה שאתם מקריבים, אני בראתי אותה. וכן הוא אומר2: "אם ארעב - לא אומַר לך'. אין לְפָנַי אכילה ושתייה".
'לחם' להשראת השכינה
להבהרת הדברים, נעמוד על מהותה של האכילה בחיי האדם:
כדי להתקיים, גוף האדם זקוק למזון. אמנם לעתיד לבוא, הגוף לא יצטרך אוכל כדי לחיות, כדברי חכמינו: "העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתייה"3, אך בזמן הזה, הגוף זקוק לאכילה כדי לחיות. ואולם, האכילה איננה כדי שהגוף יחיה סתם, ללא מטרה, אלא כדי שהנשמה תוכל לשרות בתוכו, ולפעול על-ידו את בירור ניצוצות הקדושה שבדברים הגשמיים, ולהביא אור אלוקי לעולם הזה.
זו הסיבה לכך שהקורבנות נקראים 'לחם' של הקדוש-ברוך-הוא, שכן גם הקורבנות נועדו לברר ולזכך את העולם הזה, ולעשות אותו למקום ראוי להשראת שכינתו יתברך, כשם שהלחם הגשמי נועד לחזק את הגוף ולאפשר את השראת הנשמה בגוף. וגם בני ישראל למטה, בעולם הזה, מקבלים הארה מבחינת 'אכילה' זו של הקורבנות, השולחת חיוּת ללב ולמוח כדי לאהוב את ה' ולעובדו בכל לב ונפש, ומכך הם ממשיכים את אור ה' על נפשם בקיום המצוות, ב'סור מרע' ו'עשה טוב'4.
(עוד מבואר בחסידות5, שעל-ידי הקרבת הקורבן, האדם מקריב גם את נפשו הבהמית. כי בשעה שהאדם מביא קורבן מן הבהמה, הוא עושה זאת מתוך כוונה ורצון הלב למסור את נפשו לה', ולהעביר את רוח הטומאה מן הארץ, ושכל המחשבות וההרהורים הרעים יתבטלו, ויהיו לשריפת אש כליל על מזבח ה'. ועכשיו, כשבית-המקדש אינו קיים, בטלו הקורבנות, ואין אנו יכולים לבטל ולהעביר את ממשלת הנפש הבהמית מכל וכל, ולכן תיקנו לנו חכמינו תפילות כנגד קורבנות התמיד6.)
לרומם את הנחוּת
דבר זה נכון, למעשה, לא רק כלפי הקורבנות אלא לגבי כל המצוות, ובייחוד בזמן הזה, כאשר בית-המקדש אינו קיים, ועבודת הקורבנות מושבתת. על-ידי עשיית כל המצוות, מתקנים את העולם והופכים אותו למקום זך יותר, ועד להשלמת כוונת הבריאה מלכתחילה, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"7, לעשות את העולם הזה התחתון, למקום ראוי להשראת וגילוי השכינה, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.
במדבר רבה, פרשה כ"א, פיסקא ט"ז. ↩
תהילים פרק נ', פסוק י"ב. ↩
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ז, עמוד א'. ↩
לפי 'תורה אור', פרשת וארא, דף נ"ה, ד' (וראה שם עוד בנושא זה). ↩
'תורה אור' שם. וראה בדרשה הבאה. ↩
ראה תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב'. וראה שולחן ערוך הרב, אורח חיים, סימן פ"ט, סעיף א'. ↩
ראה מדרש תנחומא, פרשת נשא, סימן ט"ז. תניא, ליקוטי אמרים, תחילת פרק ל"ו. ↩