למה כבש?
בכל הקורבנות שבתורה, הבהמה החשובה ביותר ממנה ראוי להביא קורבן, ואותה התורה מזכירה תמיד ראשונה - היא השור. כך נאמר בתחילת נושא הקורבנות בתורה: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"1, וכן כתוב בפסוק נוסף: "שור או כשב או עז כי ייוולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה יֵרצה לקרבן אִשֶּׁה לה'"2. ראשית, מופיע השור, ולאחר מכן מוזכרות שאר הבהמות.
ונשאלת השאלה:
אם לשור-הבקר יש עדיפות ברורה, מדוע קורבן התמיד בא דווקא מן הצאן, ואין אפשרות להביא את קורבן התמיד מן הבקר הנחשב לקורבן משובח יותר?
לבקש רחמים
כידוע, "תפילות כנגד קורבנות תיקנום"3. ומכאן שיש מכנה משותף וקשר הדוק בין עבודת הקורבנות לעבודת התפילה. עניינה המרכזי של התפילה, הוא בקשת רחמים מהקדוש-ברוך-הוא, וכפי שכתב הרמב"ם4: "מִצְוַת-עשה להתפלל בכל יום… חיוב מצוה זו, כך הוא - שיהא אדם מתפלל ומתחנן בכל יום, ומגיד שבחו של הקדוש-ברוך-הוא, ואחר-כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה, ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו; כל אחד כפי כוחו". על האדם לעמוד לפני קונו, ולבקש רחמים מאת ה' שימלא את צרכיו הגשמיים והרוחניים.
וזהו גם ההסבר לבחירה בכבש לקורבן התמיד:
פעייתו של הכבש, היא קול של רחמים. ומאחר שכל דבר גשמי בא ומשתלשל ממקור ושורש רוחני, כדברי המדרש "אין לך עשב מלמטה שאין עליו מלאך מלמעלה, המכה בו ואומר לו גְדל"5, גם ברוחניות, הכבש שייך למידת הרחמים יותר משאר הבהמות. לכן בקורבן התמיד, שהוא כנגד התפילה שעניינה הוא בקשת רחמים, מקריבים דווקא כבש6.
צדיק תמיד
טעם נוסף לכך שקורבן התמיד בא דווקא מן הכבשים, הוא שהכבש מסמל את עבודת הצדיקים7, בעוד שהשור מסמל את עבודתם של בעלי-התשובה. מהותה של עבודת התשובה, היא לרתום את הנפש הבהמית עצמה לעבודת ה', ובכך, האדם עובד את ה' בכוחות כפולים ומוגברים, כפי שנרמז בכתוב: "ורב תבואות בכוח שור"8.
בהבאת קורבן התמיד דווקא מן הכבשים, התורה מלמדת אותנו שאמנם עבודת בעלי-התשובה היא רצויה וטובה, אך היא מתאימה רק לפי שעה. ואילו העבודה הקבועה, אותה מסמל קורבן התמיד, היא עבודת הצדיקים9.
ויקרא, פרק א', פסוק ב'. ↩
ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ז. ↩
על פי תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו, עמוד ב'. ↩
משנה תורה, ספר אהבה, הלכות תפילה, פרק א', הלכות א'-ב'. ↩
בראשית רבה, פרשה י', פיסקא ו'. ↩
לפי 'ליקוטי תורה', פרשת פנחס, דף ע"ח, ג'. ↩
ראה הסבר לכך ב'ליקוטי תורה', פרשת פנחס, דף ע"ח, ד'. ↩
משלי, פרק י"ד, פסוק ד'. וראה גם זוהר, חלק א', דף קכ"ט, עמוד ב'. תניא, איגרת התשובה, סוף פרק ח'. ↩
לפי 'ליקוטי תורה', פרשת פנחס, דף ע"ח, ד'. ↩

