למה הוזכרה העולה?
בפרשתנו, מוסר משה רבנו לבני ישראל את הדינים שיתחדשו עם כניסתם לארץ ובניין בית-המקדש. נתמקד בשניים מדינים אלה. הדין הראשון הוא איסור ההקרבה בבמות1 - "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה, כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'". והדין השני הוא, האיסור לאכול מעשרות ונדבות מחוץ לירושלים - "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ, וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. כִּי אִם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ בּוֹ2".
איסור ההקרבה בבמות, נוהג בכל הקורבנות לסוגיהם - כמו שלמים, חטאת, אשם ועוד. אם כן, מדוע בָאיסור הוזכר דווקא 'קורבן עולה' - "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ"?
סיבות 'טכניות'
היה מקום לחשוב שמדובר בסיבות טכניות.
לכוהנים וללויים לא ניתנה נחלה בארץ ישראל. תפקידם של בני לוי, היה לשַמש בקודש ולהיות אנשי הרוח בעם ישראל. ופרנסתם ניתנה להם מתרומותיהם ומעשרותיהם של בני ישראל.
לכאורה נראה, שהעלייה למקדש עם התרומות והמעשרות לכוהנים וללויים היא מסיבה טכנית, מכיוון שיש לתת אותם לכוהנים וללויים שמשַמשים כעת בקודש.
גם הציווי שלא להקריב בבמות, יכול להיתפס כעניין טכני. מאחר שחלקים מהקורבנות ניתנים לאכילה לכוהנים, צריך להקריב את הקורבנות דווקא בבית-המקדש.
סיבות מהותיות
בפסוקים אלה, מדגישה התורה שלא זו הסיבה. 'קורבן עולה' הוא קורבן שעולה כליל על גבי המזבח, ואף חלק מבשרו לא ניתן לכוהנים, ובכל זאת אומרת התורה: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה".
מכאן, שהסיבה שעלינו להקריב את הקורבנות דווקא במקדש, אינה טכנית אלא מהותית - כי זה המקום שבו בחר ה'. זה המקום אשר נִרְצָה לפני ה' לקבל את קורבנותיו, ולכן אין להקריב בשום מקום אחר.
כך גם לעניין המעשרות. אם הֲבָאַת המעשרות לירושלים הייתה רק כדי לתת אותם לכוהנים וללויים, אפשר היה גם לתת זאת להם מחוץ לירושלים, או למַנות שליח שיביא להם את המעשרות.
גם כאן הסיבה היא מהותית - אין הנתינה עיקר אלא האכילה. ולכן היהודי צריך לאסוף את כל משפחתו ולעלות יחד לירושלים, ודווקא שם לשמוח בנתינת המעשרות ללוי - ובאכילתם יחד עימו.
יהי רצון, שנזכה להקריב קורבנות בבית-המקדש ולאכול מעשרות בירושלים, במהרה בימינו.