דרשה
לשבת

האמנם "היום"?

פרשתנו, פרשת ראה, פותחת בפסוק: " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה וּקְלָלָה". ורש"י מפרש: "ברכה וקללה - האמורות בהר גריזים ובהר עיבל".

ונשאלת השאלה:

הרי מעמד הברכה והקללה אותו מזכיר רש"י, קרה רק לאחר הכניסה לארץ בספר יהושע. וגם הציווי על מעמד זה נאמר מאוחר יותר, בפרשת כי תבוא¹. אם כן, כיצד אומר משה "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", הרי גם הציווי וגם המעמד עצמו לא התרחשו באותו היום?

פרשיות תוספת הביאור

להבהרת הדברים, נזכיר כי נאומו של משה בספר 'דברים', נועד כדי לבאר לישראל את המצוות שעדיין לא נתבארו כל צורכן, וכן להרחיב את היריעה בדברים שנאמרו בחומשים הקודמים רק בקיצור וברמז.

פרשיות 'דברים', 'ואתחנן' ו'עקב', היו מעין הקדמה, בה הסביר משה לבני ישראל מדוע הם לא נכנסו עד כה לארץ, וכן חיזק את ליבם באמונה בה' ובקיום המצוות לקראת הכניסה לארץ. החל מפרשתנו, פרשת 'ראה', וכן בפרשיות 'שופטים' ו'כי-תצא', עובר משה לבאר את המצוות הטעונות תוספת ביאור והרחבה.

הכל לפי המקבל

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם, בְּרָכָה וּקְלָלָה". זה הפסוק הפותח את ביאור המצוות.

משה פותח ואומר, שהמצוות הן גם ברכה וגם קללה - הדבר תלוי באדם המקבל את המצוות. בין העומדים בקהל ישראל, ישנם אנשים שיקיימו את כל המצוות וידקדקו על קלה כבחמורה. לאנשים הללו, בוודאי שעצם נתינת המצוות היא ברכה עצומה. לעומת זאת, לאנשים שלא ישכילו לקיים את דבר ה', נתינת המצוות היא קללה².

ונמצא, שהדברים הם כפירושו של רש"י, אך בתוספת הקדמה על המצוות בכלל, שיש בהן ברכה וקללה. רק בהמשך, כדי לחקוק את המסר הזה בלב בני ישראל ולחזקם בשמירת התורה, יתקיים מעמד פומבי בהר גריזים ובהר עיבל, שם יפורטו הברכות והקללות בפועל - "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל"³.

יהי רצון, שנזכה שלעולם יהיו לנו המצוות אך ורק לברכה.

1. ראה פרק כ”ז, פסוק י”א והלאה. ↩

2. כמאמר הנביא (הושע, פרק י”ד, פסוק י’): “כי ישרים דרכי ה’, צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם”. ↩

3. פרק י”א, פסוק כ”ט. ↩